ניתוח ניווט ברקאי – 9.9.17

שלומות!

כן… חזרתי… בערך… נראה לי?

בשלושת השנים האחרונות צללתי עמוק יותר ויותר לתוך ארגון תחרויות והדרכת ניווט – דבר שהוביל אותי לחשוב שאולי צריך לחזור לכתוב, אבל על לגים ספציפיים, ולא על המסלול בשלמותו כמו בדרך כלל. בכל מקרה אוסיף את מפת התחרות + GPS שלי למי שמעוניין.

בשבת הקרובה (11.11.17) אני מארגן את המחזור השני בליגה הארצית, והוא יתקיים בבית זרע. הניווט יהיה בסגנון ספרינט ויכלול לא מעט ניואנסים קטנים שכדאי לשים לב אליהם, בין אם הקו הירוק חוצה שטחים אסורים, או שמדובר בלג הרבה יותר פשוט ממה שהוא נראה. שני הפוסטים הקרובים יוקדשו לעניין זה.

נתחיל מהראשון – ברקאי

המסלול המלא: ברקאי – ללא GPS ברקאי – עם GPS

לג 7-8 המובא כאן למטה ייצג דילמה מעניינת. האם להקיף ממערב או ממזרח?

מוזמנים לצייר את מה שלדעתכם הכי נכון, ורק לאחר מכן להמשיך לקרוא את הניתוח: פה מציירים

ציירתם? יופי, בואו נמשיך.

בלג ישנם כמה דברים שצריך להתחשב בהם:

1. המשכיות – סיבובי פרסה בניווט ספרינט מאטים אותך. מה הכוונה? אם נרוץ ממזרח, נאלץ להסתובב במקום כי הדרך לתחנה 9 היא זו שבדיוק הגענו ממנה.
2. פשטות הניווט והריצה – הבחירה המערבית יותר פשוטה מחשבתית ודורשת פחות ריכוז במהלך הלג – כמה פניות ואנחנו שם לעומת כמה שבילים יותר צרים ומדרגות שצריך לשים לב אליהם בחלופה המזרחית.
3. דברים שאסור לעבור – איפה הכי מקיפים? שימו לב לכמות ירוק הזית שאסור לעבור בשום פנים ואופן ולנו הנווטים אין את זכות הבחירה האם לגיטימי או לא כי הממפה מחליט בעניין זה. כנ"ל ירוק כהה.
4. אורך – החלופה המזרחית קצרה יותר ב-150 מטר. זה המון.בסופו של דבר – צריך להתחשב בכל הגורמים הנל כדי לבחור את הדרך הכי מהירה בשבילנו.

מקווה שזה יעזור לקראת בית זרע כדי להבין את אופי הניווט ושבעיקר תיהנו,

דניאל

לנווט בלונדון ולהישאר יבש – London City Race 21.9.14

הכול התחיל לפני כמה שנים, כשרק התוודעתי לכך שיש ניווט מחוץ למדינתנו הקטנטונת. אני זוכר את עצמי מסתכל בלוח השנה העולמי של הניווטים ופתאום קולט ניווט בלונדון. ישר התלהבתי ואז הבנתי שזה לא יקרה כל כך מהר. עם כל שנה שעברה תמיד בספטמבר נזכרתי בתחרות הזאת והשנה סוף סוף הייתה לי את ההזדמנות לנסוע לשם. גררתי איתי את אבא וביחד נסענו ל-4 ימים בלונדון.

המהדורה השביעית של תחרות הזאת התחילה השנה במקום שנקרא הברבקיאן, והכינוס היה בתוך בית הספר לבנות בלונדון. הזינוק מוקם במרחק 250 מטר משם, ולכן היווה מקום טוב לסיבובי חימום. בנוסף על כך מזג האוויר היה מדהים ואפשר ריצה בטוחה לאורך כל הדרך מבלי להיתקל במשטחים רטובים מדי.

לאחר החימום וקריאה של שינוי שטח ברגע האחרון (מדרגות ומעברים שנחסמו עקב עבודות), לקחתי מפה בזינוק ויצאתי למסלול ספרינט בסגנון ארוך (7 ק"מ אווירי).

המפה המלאה

הערה קטנה לגבי צבעי הציר: בדרך כלל צבע הציר מייצג את המהירות אך עקב שיבושי לווין תוך כדי ריצה, נאלצתי לבצע התאמות רבות לציר כדי שיהיה מייצג ולכן הפעם הצבע לא רלוונטי בחלק מהמקומות.

חלק ראשון – זינוק עד תחנה 7

התחנה הראשונה די פשוטה ודי מהר אני מבין שהחלטות מהירות הם הגורם המכריע לתוצאה טובה. אני מוכיח את זה לעצמי בתחנה ה-2, כאשר אני לא מזהה מהר דרך להגיע לשם ומבזבז זמן על ריצה איטית ברחוב המוביל עד שאני מחליט לעלות בגרם המדרגות ממזרח למוזיאון, ולרוץ במעברים ולהגיע מעל התחנה. רק ביציאה ממנה אני קולט את המעבר מהרחוב שבזכותו הייתי מגיע יותר מהר, ודרכו אני יוצא לכיוון תחנה 3. מזגזג טוב בין התחנות עד לתחנה, ומשם יוצא לכיוון הכיכר הגדולה ממערב לתחנה. ליד הכיכר בחורה צועקת לי: "זה הניווט של לונדון?" נענה בחיוב ומקבל צעקת בהצלחה 🙂

ירידה מהירה לכיוון 4 ואני מחליט להגיע ממזרח לתחנה. יורד במדרגות מהר כדי לנקב ויוצא לתחנה הבאה. גם ל-5 אני מגיע מהר ומזהה את כל הפניות ברחובות, משתדל שלא להיתקע באנשים' בעיקר כשאני עובר ליד קתדראלת סנט פול בדרך לתחנה 6 בלג הארוך הראשון במסלול. מפספס את הכניסה לגינה, חוזר אחורה ומגיע לתחנה. 7 לג הרבה יותר ממזרי ממה שהוא נראה. כל פעם חשבתי שאני מגיע לכניסה לתחנה אבל כל פעם נתקלתי בקיר אחר עד שסוף סוף הגעתי לתחנה.

זמן מצטבר: 16:51

חלק שני – תחנה 7 עד תחנה 16

ל-8 הדרך יחסית פשוטה. עובר את האזור עם הספסלים, נכנס במעבר וממשיך ישר עד שבחור מקומי צועק לי תוך כדי ריצה "זה עוד קצת ושמאלה". כפי שהבטיח, התחנה אכן שם, וכשאני מסתובב על מנת להיכנס באחד המעברים עוצר אותי אדם בוסט זוהר ואומר שהמעבר חסום עקב עבודות ויש להשתמש בבאים. ממשיך לבא ובטעות פונה לרחוב הלא נכון. בכביש הבא כמעט עשיתי את אותה טעות אך תיקנתי לרחוב הנכון (המסומן עם העצים והפסלים). כשאני מגיע לקצה הרחוב אני מבחין במעבר המתאים וממנו עד לתחנה זה קל.

ל-10 אני רץ עד לחצר עם הפסלים, פונה שמאלה למעבר המתאים אך עקב חוסר קריאה של תיאור התחנות אני מחפש את התחנה סביב העץ ולא מבין איפה התחנה אמורה להיות. מסתכל שוב במפה ומבין שהיא עוד קצת קדימה. ממשיך קדימה במעבר עד לרחוב, ורץ למעבר המתאים לתחנה 11. ל-12 מזגזג בין הרחובות ואף חותך תור של אנשים שחיכה להיכנס לכנסייה באזור. תחנות 13 ו-14 הם לגים ארוכים שדורשים זיגזגים בין הרחובות ותשומת לב למעברים הקטנים על מנת לחסוך סיבובים ארוכים מדי. בדיעבד, לתחנה 13 היה יכול להיות יותר מהר אם הייתי חוזר אחורה ורץ דרך הרחוב הראשי (מה שמשמש כקצה המפה בחלקה המזרחי), אך בכל זאת הצלחתי לרוץ יחסית מהר בציר שלי. להגיע לאזור של 15 זה פשוט, אך כיוון שלא ראיתי שום מעבר מהכיוון שלי לתחנה (מה שבדיעבד היה טעות, כיוון שיש מעבר באזור המסומן כאסור למעבר ממזרח לתחנה) נאלצתי לחתוך דרך המרכז קניות, להגיע לרחוב ממערב לתחנה ולעלות שוב במדרגות לתחנה. ל-16 אני בוחר נכון את המעברים, מגיע לגשר מעל הכביש ונכנס לאזור הברבקיאן, מגיע מהר לתחנה ולאחד האזורים היותר מסובכים שנתקלתי בהם בניווט עירוני.

זמן מצטבר: 38:01

חלק שלישי – מתחנה 16 עד לסיום

אני נשבע שתוך כדי ריצה לכיוון 17 עמדתי במשך חצי דקה לנסות ולהבין איך אני מגיע אליה. עם ניחוש מוצלח בחרתי במדרגות וכשזיהיתי את השיח עם שלושת המבנים הבנתי שאני במקום הנכון. משם הגברתי מהירות עד לתחנה. ל-18 האתגר עדיין נמשך, כי צריך לחזור לגובה הרחוב. מזהה את המעבר הנכון, מה גם שיש שלטים שכתוב אליהם "יציאה לקומת הרחוב". רץ בסיבובים בירידה לכיוון 18, ומגיע מהר לתחנה בין הילדים המשחקים בגן. ל-19 רץ בין הדוכנים, מגיע ובדרך ל-20 ילד צועק לי: "מה אתה צריך לעשות?", אולי חשב שהייתי במירוץ משימות… לא רחוק מן המציאות…

ל-21 הדרך יחסית פשוטה אבל ל-22 לא מצליח למצוא דרך מהר אז מחליט לצאת חזרה לרחוב שהוביל ל-21 ולהיכנס מתחת לבניין. בדיעבד אני רואה את הדרך הנכונה ומבין שהארכתי ממש, אבל לא מאוכזב כי עדיין רצתי מהר. ל-23 אני מתחיל לרוץ בכיוון התחנה אבל מבין שהתחנה נמצאת במפלס גבוה יותר מהרחוב ונתקע כשאני לא מצליח למצוא עלייה למעלה. לאחר עצירה, הסדרת נשימה ומבט נוסף במפה אני מוצא אותו, ובדיעבד רואה גם את המעבר המערבי שהיה הכי נכון לעבור בו. בעלייה למפלס אני קולט שהשעון עומד כרגע על 50 דק' ומבין שאני יכול לרדת את השעה במסלול. מגיע לתחנה לא לפני שאני נתקל בעוד מחסום בנייה ונאלץ לעשות עיקוף. את 24 אני מכיר מהדרך ל-17, ועושה עוד טעות אחרונה בבחירת ציר בדרך ל-25 כשאני לא נכנס למנהרה המתאימה ועושה עיקוף מיותר של כל הבניינים. אבל לא מאט גם במדרגות וגם בריצה ל-25 ולסיום, ועוצר את השעון על התוצאה של 58:22.

אני מסיים בתחושה מאוד טובה של ניווט בקצב מהיר מאוד (מעל 11 ק"מ בפחות משעה), אמנם עם טעויות של בחירות ציר, אך השטח מדהים וכיף כל כך לניווט, והבטחתי לעצמי שאני אחזור לפחות עוד פעם אחת לתחרות הזאת.

מסקנות מהניווט:
-האימונים מאוד משתלמים. בשבועות שקדמו לתחרות התאמנתי על ריצה למרחקים ארוכים ובסופו של דבר לא התעייפתי בכלל בזמן התחרות.
-לפעמים מהירות מפצה על מרחק ולא צריך להרגיש לגבי זה.

קצת קישורים: (אני רצתי במסלול מספר 3, גברים פתוח)
תוצאות מהתחרות
Route Gadget של כל המסלולים
תמונות שלי מהנסיעה (יתווסף כשיעלו)

מכת חום – ליגת הקיץ 2014

(לחצו על התמונות על מנת לראות את המפות)

שכונת המשתלה

חופיתקין

נאות שקמה

נווה ירק

-מפה תתווסף לאחר שארוץ שם-

נמל תל אביב

9. – סיכום עונת הניווטים 2013 – 2014

הנה, זה הרגע הזה בשנה בו נגמרה העונה באופן מוחלט, ואפשר לכמה רגעים להביט אחורה על העונה הכי משמעותית שהייתה לי עד עכשיו. התאמנתי, השתפרתי ועשיתי את כל מה שאני יכול כדי לסיים את העונה עם חיוך ולומר, "עשיתי את השינוי שהייתי צריך לעשות".

הכל התחיל בשיחת טלפון אחת, בה ביקשתי מקרן זיו לעזור לי להתאמן כמו שצריך על מנת להגיע להישגים בניווט. היא אמרה שזה לא יהיה קל, אך הסכימה ומשם, החיים שלי השתנו. כמובן שתהליך האימונים שלי התארך בזכות העובדה שתאריך הגיוס שלי נדחה עוד ועוד, ולכן התאפשר לי להתאמן עוד ועוד ועוד ועוד ולהגיע למצב בו אני, הבטטה שהייתי עד לפני שנה, רץ בין 60 (שבוע מנוחה), ל-80-90 ק"מ בשבוע רגיל, שאימון קבוע בשבוע היה לרוץ 21.1 ק"מ, מרחק שלא בא ברגל…

וככה, החלה לה עונת הניווטים, אחרי חודשיים של אימונים (יולי-אוגוסט), ודרך התחרויות הארציות (והמקומיות שהיוו שינוי משמעותי), היה ניתן לראות את השיפור שלי, כאשר אחד המדדים היו לעקוף את קרן (שמפציצה ארצית אחרי ארצית במסלול הבינוני +).

1. ציפורי – התחלנו בציפורי, שם הצלחתי בפעם הראשונה בניווט ביער לשמור על קצב סביר ולא מביש במהלך ניווט שלם, אמנם עם ניווט לא מושלם, אבל חיוך והרגשה מרוצה מהכושר שעולה. מקום 10 בסיום.

2. גבעת עוז – לפתע הכושר שמשתפר היווה מכשול. בניווט הזה עברתי כמה וכמה פעמים תחנה סתם כי רצתי מהר מדי ולמעשה למדתי את שיעור התאמת מהירות הריצה לניווט.

3. שמשית – שטח יותר פיזי ומעט יותר סבוך מציפורי שנמצאת מעבר לכביש זכור לי כאחד הניווטים הפחות מוצלחים השנה. לא הצלחתי לרוץ כמו שצריך וניווטתי כמה פעמים על בערך, וככה לא מנווטים… מקום 12 בסיום.

4. נאות קדומים – אליפות החורף יום 1. שטח סבוך ומעט תלול, אבל ניווט יחסית חלק במסלול לא מתחשב בקווי גובה, אך הכושר לא עדיין בשיא, ואני נשאר מאחור. מקום 11 בסיום היום.

5. דרך בורמה – אליפות החורף יום 2. שטח מאוד סבוך ומאוד תלול, לאחר שהפסדתי את הניווט שם בשנה שעברה, זכיתי בעצמי לטעום מהשטח שלא הפסיקו לדבר עליו שנה שעברה, ולא בהיבט חיובי. ניווט עצמו לא רע, אבל הרבה מעברים להליכה עקב סבך או קווי גובה רבים. מקום 9 בסיום.

6. רכס אוג הבורסקאים – תחרות בשטח קשה מאוד לניווט, הכול נראה אותו דבר, המפה מלאה בהרבה ירוק ואני? בכלל לא מרוכז. לא מדויק, ובאיזשהו שלב גם נגמרה המוטיבציה לרוץ. משהו שם לא הלך כמו שצריך, וביחד עם שמשית, שתי הארציות הלא טובות של העונה. מקום 11 בסיום.

7. פארק נחל באר שבע – מקומית בשטח מאוד קל לניווט הופך עבורי לניווט טמפו ולראשונה היה סיכוי לעקוף את קרן, שהפעם הצליחה לנצח אותי בכמה שניות. לראשונה, האימונים מוכיחים את עצמם כמשתלמים.

8. רכס התותחים – ניווט מידל מהנה בשטח פנטסטי! שמח לדעת שיכולת הניווט שלי לא נפגעה, ומצליח לסיים עם תוצאה מכובדת, במקום לא רע בכלל.

9. מאגרי מנשה צפון – אחרי הפיאסקו של שנה שעברה, אני מגיע במטרה לניווט חלק יותר ומוצלח יותר. בפועל, ניווט חלק מאוד, עם מעט מאוד טעויות והצלחה לשמור על קצב ריצה בחול הטובעני של המאגרים ובחום של אמצע ינואר (?!). מקום 6 בסיום.

10. רמת הנדיב + מעוז חיים – שני ניווטים אשר הוכיחו לי שהאימונים ממש משתלמים. ניווטים בקצב גבוה עם מעט מאוד הורדת מהירות. יש תמורה לאגרה.

11. יער המלאכים – אחרי ששנה שעברה סבלתי, השנה אני בא חזק ומוכן לריצה, וזה מוכיח את עצמו. בפעם הראשונה בעונה אני עוקף את קרן, ומגיע מקום רביעי בקטגוריה שלי. ניווט חלק, ביער פתוח ומצליח לרוץ את רוב העליות. חוזר הביתה שיכור משמחה. מקום 4 בסיום.

12. מרתון תל אביב – תחרות המטרה הראשונה בה באתי במטרה לקבוע שיא לעצמי ב-10,000 מטר, ועשיתי את זה בגדול. אחרי 8 חודשים של אימונים אני מסיים את המסלול ב- 47:40, ולא יודע איך לאכול את עצמי מרוב שמחה.

13. נווה שלום – ניווט ראשון בארץ הקודש עם SI, ניווט אחרון לפני גיוס, ניווט הכנה לאליפות הארץ, כל כך הרבה בניווט אחד… ניווט כיף ומצליח לרוץ מהר בשטח התלול, ולזהות הכול. ניווט חלק מאוד, מרוצה מאוד בסיום.

14. תעוז – אליפות ישראל, יום 1. אחרי שבמזל הצלחתי לצאת מהבקו"ם יום לפני (התגייסתי יום לפני אליפות ישראל), אני מגיע לתחרות במטרה לתת את כל מה שאני יכול. בפועל, ניווט קשוח בשטח מאוד לא נחמד לניווט, ואני קצת מתוסכל מזה שלא ממש הצלחתי לרוץ בסבכים, בשמש ובעליות. מקום 9 בסיום.

15. תל חדיד – אליפות ישראל, יום 2. סיפור שונה לגמרי מהיום שהיה לפני. 180 מעלות. ניווט מהיר בשטח מדהים לניווט, מעט מאוד טעויות, וקצב ריצה שבקושי יורד (רק כשסובבתי את הרגל…). אמנם את תחרות המטרה השנייה פיקששתי, אבל תל חדיד היה ניווט מעולה בשבילי, כך שאני כן יוצא מרוצה מאליפות ישראל. מקום 7 בסיום.

16. טל-אל – ארצית בשטח יחסית קל לניווט, על מפה חדשה, ועם זאת יותר מדי טעויות של "ליד…". לפחות כושר זה כבר לא בעיה. מקום 5 בסיום.

17. משואה – לראשונה, ניווט ממש ממש ארוך (11.6 ק"מ בפועל!), רץ כמו גיבור את רוב המסלול כמעט בלי טעויות, אבל תחנות הסיום היו גרועות מבחינתי ומרוב תסכול פספסתי את תחנה 100… פסול לראשונה בעונה.

18. פארק אשכול – שליחים. התחרות שלה באמת חיכיתי כל השנה, והשנה גם שובצתי בשלשה חזקה. ניווט חלק כמעט (מלבד תחנה אחת), וריצה בקצב הכי גבוה בערך שהיה לי השנה. כל כך מרוצה מהתחרות הזאת. מקום 7 בסיום.

19. אודם – תחרות ארצית אחרונה לעונה. לראשונה, אני מצליח לרוץ מהר בשטח הקשה לניווט הזה, ומצליח לסיים ניווט עם כמעט 0 טעויות. מבין שצריך לעבוד על ריצה בעליות. מקום 3 (!) בסיום.

20. קיסריה – ניווט נהדר בין החולות, מצליח לרוץ כמו שצריך בין הסבכים והכושר שאמנם מעט ירד עקב ירידת האימונים מאז הגיוס לא מאכזב. רץ רוב הניווט לבד ומסתמך על עצמי לגמרי בשטח הטכני והמבלבל הזה.

21. שמשית מזרח – ניווט יום הולדת!!! אמנם מבחינת הניווט לא היה חלק ולא רצתי כל כך טוב, אבל נהניתי מאוד ואין כמו לסגור עונה עם ניווטהולדת 🙂

לסיכום, ניתן לומר שהייתה לי את העונה הכי טובה עד כה, ואני מצפה ששנה הבאה יהיה עוד יותר טוב! תודה לכל מי שהיה חלק מהשנה המדהימה הזאת, שתמך, שעודד, ששאל, שנתן מילה טובה. לא הייתי מגיע לפה בלעדיכם. תודה.

ומה שנה הבאה? אז כפי ששמתם לב, אני בצבא, והזמן של הצטמצם משמעותית… לכן, החלטתי שמעתה אני אכתוב רק על ארציות, ואם יש מקומית משמעותית, אולי אזרוק עליה איזה מילה. חוץ מזה כבר מתוכננות כמה מטרות וכמה תחרויות מעניינות שנה הבאה… יש למה לחכות 🙂

נתראה שנה הבאה,
דניאל

(צילום: דליה רביד)

ניווטהולדת 20! – תחרות מקומית אחרונה לעונה בשמשית מזרח, 6.6.14

אין כיף יותר גדול מניווט ביום ההולדת, בייחוד בשטח כל כך נחמד כמו הגבעה המזרחית של שמשית – יער פתוח וכיף לריצה!

מרגישים ש-1 הוא לג מעבר, ומזכיר גם קצת את הארצית שהייתה שם בתחילת השנה, אבל די מהר מגיעים לשטח המרכזי בניווט – הגבעה המערבית. בתחנה 2 אני עושה טעות של גאוותנים וחושב שאראה את התחנה מהסינגל ככה פתאום, אבל מאבד זמן על ניסיון להתמצא ביער. משם הניווט ממשיך בצורה די חלקה, אבל לא הצלחתי להתמודד עם העליות. למשל העליה מ-7 לכיוון השביל המוליך לשמונה הייתה לי מאוד קשה. הניווט עצמו היה די טוב, מעט מאוד טעויות החל מתחנה 4 (פספסתי אותה בקצת וחזרתי), והשתדלתי כמה שאני יכול לרוץ. כפי שאתם רואים, הפעם זה לא כל כך עבד.

בדרך ל-13 סופסוף הצלחתי לרוץ קצת (ירידה זאת לא חכמה 😉 ), ל-14 הריצה על הסינגל לדעתי הייתה מאוד חכמה (בניגוד לכמה שחתכו), אבל בדרך ל-15 פספסתי כתם צהוב בין הבתים, מה שגרם לי לבזבז זמן בלחזור אחורה ולהקיף מסביב. בנוסף, בדרך ל-16 בחירת ציר מוטעית בכך שהעדפתי להגיע מלמעלה, מאשר לרדת ולעלות. משם ממשיך בריצה בירידה ואפילו רץ בעלייה לקראת הסיום!

מסקנות מהניווט:
-ניווט ביום הולדת זה כיף!
-העובדה שמאז הגיוס התאמנתי הרבה פחות באה לידי ביטוי

ספרינט למתקדמים – תחרות מקומית במכון ויצמן 30.5.14

לאחר הניווט בספארי, התחרות במכון ויצמן היוותה עליה בדרגת הקושי ממספר סיבות: שטח לא שטוח לגמרי, וצפיפות פרטים במפה. למעשה, ניווט בשטח בנוי כמו אוניברסיטה הינו קשה יותר הואיל ויש מפלסים, ודברים מאוד דומים.

כבר מתחילת המסלול היו בעיות. הגעתי לשביל הנכון סביב המבנה העגול, אך לא רצתי מספיק פנימה והייתי לפתע בטוח שזה לא זה, יצאתי לחניה, הבנתי שזה כן זה וחזרתי לתחנה כמו שצריך. משם הניווט זרם יחסית, כאשר כנראה לתחנה 3 היה עדיף לרוץ לכיוון 16 ומשם ל-3. השתדלתי לשמור על קצב ריצה גבוה אך אני חושב שהניסיון לקרוא את המפה תוך כדי האט אותי מאוד, כפי שרואים בדרך ל-5 האטתי מאוד על מנת להחליט מאיפה להיכנס. בנוסף איבדתי כמה שניות בדרך ל-8 כאשר פספסתי מעבר בין המבנים צפונית ל-7, משם אני ממשיך ולא טועה בכניסה ל-8 וממשיך לרוץ חזק כמה שאני יכול.

תחנה 10 היא דוגמה טובה למלכודת בזבוז זמן. בסה"כ, ניתן לזהות את החדר הנכון בו התחנה בקלות כי זה החדר הראשון אחרי הקיר (ישנם כמה ריבועים ללא קיר לפני התחנה). תחנה 12 לא פשוטה לבחירת ציר, אך אני בוחר לצאת לכביש הגישה על מנת לפשט את הניווט כמה שיותר.  ומשם ממשיך עד לתחנה 15 כראוי. עושה טעות קלאסית של 180 מעלות ומחליט שבחירת הציר שלי היא להסתובב ולחזור מאיפה שבאתי ל-15. זה מבזבז לי כמה שניות, בנוסף ב-16 לא מבין שצריך לרוץ מסביב, ומאבד על זה עוד איזה 10 שניות. ל-18 שוב בוחר דרך משונה ומאריך אותה בכמה מטרים מאשר אם הייתי רץ מזרחה מ-17. שאר המסלול עובר חלק עד לסיום.

מסקנות מהניווט:
-ללמוד לקרוא מפה גם בזמן ריצה מהירה היא עניין קריטי ולא רק לניווט ספרינט.
-הפשטת מפה טובה גם לניווטי ספרינט.

 

לרוץ בין החיות – תחרות מקומית בספארי, לזכר זיו בלאלי 23.5.14

הניווט בספארי הוא אחד מהניווטים האלה שאתה יודע שיהיו כאלה כל שנה, ואף שאתה כבר מכיר את השטח בע"פ, עדיין כיף לחזור לשם, בגלל האווירה שיש באירוע הזה, ובגלל שעוד איפה אפשר לרוץ בגן חיות מבלי שינסו לעצור אותך? השנה, לפי המתכונת שבה עברה כל העונה, ניסיתי לתת את כל כולי, על אף שמאז גיוסי לא ממש התאמנתי.

מהזינוק תחנה ראשונה כבר קרובה ובזווית מוזרה ביחס לזינוק, ולכן לוקח שנייה להתאפס על המפה, אבל ברגע שזה קורה אני נזכר בכל הטריקים של המפה ויודע מה אני עושה כל הדרך. ל-2 אני חוזר אחורה כדי להיכנס בשער של גן השעשועים כמו שצריך. האתגר הפעם בגן החיות היה עומס האנשים הרב שהיו בו זמנית באותו מקום (ובעיקר בכניסה) שמאוד הקשו על הריצה המהירה בגן. סה"כ הניווט בגן החיות עבר בצורה יחסית חלקה מלבד רגע של איבוד מגע בדרך ל-6, כאשר לא ידעתי באיזה מעבר בדיוק להיכנס ולקח לי שתי שניות להבין שאני במקום הנכון.

החלק השני של הניווט היה קל מאוד ודרש לספור עצים ברובו – מה שעדיין התבלבלתי בו ב-10, שאף שעברתי לידה תוך כדי התארגנות לניווט לא ראיתי אותה. החלק הפיזי של הניווט בא מאוד לידי ביטוי בעלייה היחידה במסלול, העלייה באמפי ולאחר מכן העלייה של מתלול העפר התלול יחסית חזרה.

סה"כ זאת התוצאה הכי טובה שלי עד כה בניווטי הספארי (מקום 16, עם 31:38 במסלול הארוך), ואני מרוצה מהתהליך שעברתי עד כה מבחינת אימוני ריצה וניווט.

מסקנות מהניווט:
-לא לאבד מגע גם כשרצים מהר, הרבה יותר מהר מהרגיל בניווט.
-ע ל י ו ת.

מבוך של סבכים – תחרות מקומית בקיסריה, לזכר שמואל שמש 10.5.14

מפת קיסריה היא אחת האהובות עליי ולא סתם, היא מציעה אתגר ניווטי מעניין – סבכים בלתי עבירים אשר יוצרים מעיין מבוך בו אתה צריך לבחור את הדרך הנכונה כדי לא להיתקע בסבך. תוסיפו לזה את העובדה שהמפה פנטסטית, והרי לכם אחלה שטח לניווט. הגעתי מוקדם כיוון שרציתי לעזור בארגון, ולכן איתם ואני יצאנו לזינוק בין הראשונים (איזה כיף זה שטח לבד!!!!!!!)

 

כבר בדרך ל-1 יש מחסום ראשון של סבך. בוחר להגיע למעבר הדרומי יותר (בדיעבד היה מעבר יותר קרוב לתחנה), ומשם רץ על השביל עד לעץ בסבך ושם נכנס ומזהה את המעברים עד לתחנה. ל-2 מזהה מרחוק את שני העצים ליד התחנה, וכל הדרך מזהה את הסבכים משמאל ומימין עד לתחנה. 3 מוכרת מניווטי עבר, אליה אני מגיע כשאני מזהה את העץ ליד השבילון, ומהשבילון ברגע שאתה רואה את הסלע הראשון קל למצוא את התחנה. ל-4 ממשיך עם השבילון וחושב שאני נכנס בעץ הנכון, אבל לרגע חשבתי שאני לא במקום הנכון לכן אני חוזר ורץ בכיוון אחר ואז מבין שאני כן הייתי במקום הנכון… מרשים, אני יודע. מתקן וממשיך בניסיון לשכוח מזה. ל-5 ידעתי שגם להיכנס וגם לצאת לכיוון 6 יהיה בעיה. נכנס בסבך ולא מצליח לעבור, אז אני עובר דרך העץ לידו היישר לתחנה. ל-6 אחורה פנה ויוצא מאיפה שנכנסתי, רץ לאורך הגדר עד שאני רואה איפה אני צריך להיכנס לתחנה. ל-7 ממשיך לזהות כל הזמן את המעברים הנכונים. סה"כ פתיחה לא רעה לניווט שנחשב טכני.

לתחנה 8 נוקט בגישת ניווט גס מאוד. רץ עד לשביל במזרח המפה, ומשם עד שאראה את התחנה ליד ה-X השחור – פשוט מאוד. בדרך לצאת לשביל הראשון נתקע בסבך (שבאופן מעניין, גם איתי מנור נתקע בו), אבל משם ריצה חלקה עד לתחנה. ל-9 יודע בדיוק באיזה מעבר אני צריך לעבור (זה מהתחנה הראשונה), רץ מסביב לסבך היישר לתחנה. ל-10 עוקב אחרי קו הסבך הגדול וכל הזמן מוודא עם העצים איפה אני., כך גם ב-11. ל-12 שואף להגיע לשביל, אבל שוב נתקע בסבך (כן, גם בסבך הזה איתי נתקע), מתקן בהתאם אבל כשאני מגיע לשביל שמוביל לתחנה אני קורא לא נכון את המפה ומתחיל לחפש טיפה מוקדם מדי. קולט את הטעות מהר וממשיך עד לתחנה. לתחנה 13 רץ על השבילונים (החוליים מאוד יש לציין), מזהה את הגבעה המדוברת, אבל מחפש בצדה הדרומי מאשר בצדה הצפוני, איפה שנמצאת התחנה. ל-14 רץ לכיוון הכביש אבל אז קולט את המעבר בשכונה בין הבתים, ומשם רץ על השבילים עד לשטח עצמו. עובר את השקע הסבוך הגדול, ומגשש את דרכי ל-14 (לא ברור לי מה הלך שם, לא בדיוק הבנתי את המפה, וכבר לא הייתי כל כך מרוכז). ל-15 מנסה שוב מעבר בין בתים, ונתקע בסבך של גזם. מאוחר מדי מכדי להקיף, אז עובר בכוח דרך. מקיף את החפירות ביציאה מהשכונה ורץ בכל הכוח לתחנה. ל-16 רץ בקו כמה שיותר ישר דרך הסבך ומזהה את הגוש הירוק מרחוק שצמוד לתחנה. מנקב וממשיך לכיוון חומת החול של האקוודוקט ב-17 (יום סיירות מישהו? שלי היה לפני 3 שנים). שם אני כבר מוותר ועובר להליכה… מלמעלה קל לראות את התחנה ומשם זה ספרינט סיום מאוד ארוך עד ל-18 ומשם לסיום עצמו וככה נגמר לו עוד ניווט מוצלח מאוד בקיסריה!

מסקנות מהניווט:
-עניין הביטחון קצת חוזר על עצמו… יותר ביטחון בקריאת מפה.
-למצוא דברים יותר מוחשיים להיתפס עליהם ולא לגשש (תחנה 14).
-הרבה יותר כיף לנווט כשאין אף אחד כמעט אתך בשטח.

 

Feel The Magic 2 – אימון ללא שבילים ביער עין שריד 9.5.14

לפני שנה, כאשר התבטל ניווט עקב גשם, זיו שלף אימון ביער קדימה על מפה ללא שבילים, וקווי גובה כל 1 מ'. המוטו של האימון היה "לחוש את הקסם של קווי הגובה" ולנווט לפיהם. באותו אימון נהניתי מאוד, ובמבט על התצ"א ראיתי שהיער ממשיך עוד דרומה, וקיוויתי שזיו יאפשר לנו לגלות מה מתחבא שם. עברה שנה, והנה צצה ההזדמנות כשהתחרות בנופית נדחתה וכמו בקדימה, גם הפעם ללא שבילים, המטרה הייתה לחוש את הקסם, ולא לטעות.

 

מהזינוק לתחנה הראשונה השתדלתי ממש לא לצאת מכיוון, אבל זה לא עבד, והגעתי לתחנה 8 כבר בהתחלה… מתאפס על הכיוון ויורד בואדי לכיוון 1, עובר בתוך הירוק ומפספס את המנסרה (הדו מימדית, כפי שתקראו עוד רגע זה לא קרה רק פעם אחת), מבין שצריך להרגיע, ולכיוון 2 מנווט טיפה יותר לאט. מזהה שאני עובר ב-26, ולפי זה יודע לאן אני מגיע, אבל איכשהו שוב, עברתי ליד התחנה והבנתי את זה כשהגעתי קרוב לירוק מערב המפה. מסתובב אחורה ורואה את זה. ל-3 רץ לאורך הגבעה, עד שאני רואה שהגבעה מתחילה להתרומם יותר גבוה, ויודע שמתחת לזה התחנה. בדרך ל-4 עובר ליד הואדי הגדול של 7, ולכן מיד אחרי זה מתחיל לרוץ בעלייה בחול ולא מוותר (!). יורד בריצה ל-5 וסוטה הרבה יותר מדי דרומה. מבין איפה אני ומתקן בהתאם. ל-6 עד קצה השטח הפתוח ושובר מערבה לתחנה. 7 פשוטה, כיוון שמהרגע שאני יוצא מהסבך, למצוא את הואדי זאת לא בעיה. את 8 אני מכיר כבר, ויודע בדיוק איך לרוץ לשם. משתדל לזהות את הגבעה בדרך וכן לעבוד על הניווט העדין שלי. יורד למעבר מתחת לכביש לכיוון המשך הניווט. סה"כ התחלה קצת עקומה, אבל כן הייתה עבודה על ניווט עדין.

ל-10 צריך לעבור בחלק שמסומן כירוק, אבל ברגע שעוברים כמה צעדים פנימה, אפשר לחזור לרוץ. מזהה את ההבדל בין הירוק ללבן בדרך ל-10, מזהה את הגוש הירוק באמצע השטח הפתוח, מזהה את הואדי של התחנה ו… אין תחנה. עד שלא הסתובבתי שם במשך 3-4 דק' ובמקרה, שוב ראיתי אותה. ל-11 מנסה לרוץ בתוך הואדי הקטן עד לתחנה, עובר אותה שוב (לא רואים דו מימד מכל כיוון…), מסתובב ורואה אותה. רץ בעלייה שוב (ושוב לא מוותר) לכיוון 12 ורואה את התחנה מלמעלה. 13 לג טריקי – רץ ביער לפי ההבדלים בין הירוק ללבן וחושב שעובר בחלק הפתוח הקטן בתוך הירוק, ומשתדל להישאר בירוק, כאשר ההבדל בין הירוק ללבן הוא חצי ברור. מתחיל לזהות את הכיוון של הואדי לכיוון 13, אבל מתחיל לחפש מוקדם מדי. מבין שאני מחפש בתוך הסבך, וממשיך עד לתחנה. ל-14 עד לכיפה, מסביב לואדי והיישר לתחנה. ל-15 מסביב לירוק תוך כדי זיהוי השטחים הפתוחים. ל-16 מחפש שקע סבוך, אבל עובר את השקע, ורק כשאני חוזר אני רואה את זה.

ל-17 דרך מתלול העפר המסולע וזיהוי קפלי הקרקע. ל-18 אני מנסה לזהות כל הזמן איפה אני, ולכן מאט מאוד יחסית לשאר הניווט. כל הלג אני מסתכל מערבה, ורואה שאני לא עובר את קו הגובה ממערב לתחנה. קולט מרחוק את כניסת הקו גובה חזרה, ויודע בדיוק לאן לרוץ. ל-19 התכנית הייתה לרוץ דרך הכיפה (שעברתי בדרך ל-14), ומשם להמשיך תוך כדי זיהוי הואדיות בדרך. משתדל להתאים את השטחים הפתוחים והזוויות של קפלי הקרקע ומגיע בדיוק. ל-20 רץ עד שאני מגיע לואדי שמוביל היישר לתחנה. ל-21 רץ חזרה בכיוון הואדי ממנו באתי, וסוטה בכוונה צפונה. אני מגיע לשקע הגדול ומבין שזה הוא אבל שוב, אין שם תחנה… מתחיל לשוטט וכשאני מסתובב חזרה אני רואה את ריבוע הקרטון… ל-22 רץ לגבול בין הירוק ללבן, ועובר ליד 19 כדי לוודא שאני בכיוון הנכון. ברגע שאני עובר את הכביש (בתוך הירוק, לא מסומן במפה). עובר בכתם הכתום ורואה את התחנה מרחוק לשם שינוי. למעבר הכביש יוצא לשביל במזרח המפה (שוב, לא מסומן אבל ראיתי אותו בהלוך).

ל-24 רץ עד לקצה הגבעה ומתחיל לרדת. מחפש את התחנה קצת מוקדם מדי אבל עולה מהר על הטעות בזכות הגוש הירוק הצמוד לבור, ל-25 רץ במצפון לשלוחה עד שאני מגיע לגוש הירוק ואיתו ממשיך עד לתחנה. ל-26 (שכבר הכרתי) רץ עד לואדי הגדול לפני התחנה, מזהה את השטח הכתום עם הנקודות הלבנות ומשם למצוא את התחנה זה קל. רץ בעלייה לכיוון 27 אבל כבר מתחיל להיחנק אבל אני יודע בדיוק לאן אני רץ. חוצה את השלוחה שהולכת צפונה, ומשם לתוך הירוק עד לתלולית ומשם לסיום.

מסקנות מהניווט:
-לא סתם אומרים להתחיל לאט, בייחוד כשאין שבילים להתאפס עליהם.
-תחנות דו ממדיות דורשות יותר ביטחון, כיוון שהייתי מספר פעמים על התחנה, פשוט לא ראיתי אותה.

לשמור מגע בקצב גבוה – תחרות ארצית ביער אודם 3.5.14

יער אודם מוגדר בפי רוב הנווטים כאחד היערות הכי מסובכים לניווט בארץ והכי מיוחד כיוון שלא קיימת שום מפה בארץ שמזכירה לו במעט את השטח באודם. כדי לסיים את העונה בצורה הכי טובה שיש, המטרה הייתה לתת את הניווט הכי טוב שאני יכול, ולא לאבד מגע בכלל (כפי שהיה קורה בניווטים קודמים שם), וכמובן לשמור על קצב גבוה. היום התחיל בצורה קצת עקומה – נרשמתי בטעות לשעה 9:00 וקיבלתי זמן זינוק ב9:16 (ממש מוקדם!!!), ולא היה בטוח שאגיע. עם קצת מזל והרבה עזרה משי כספי הגענו ב2 דק' ל-9. מתארגן הכי מהר וזז לחימום ממש קצר, שלוק מים ולזינוק.

תוך כדי ריצה למשולש נזכר בדרך לנווט – לדעת כל פעם מאיזה צד אתה נכנס לקרחת, ומאיזה צד אתה יוצא. חותך מוקדם מדי בקרחת הראשונה ומגיע לקרחת מזרחית מזאת שאני רוצה. מתקן מהר ומזהה מרחוק את חלקת היער בה התחנה. די מהר מגיע לשם. ל-2 מזהה את הקרחת המערבית מבין השתיים, ורואה מרחוק את העץ המיוחד. ל-3 אני מחליט להיצמד לקרחת הגדולה מצפון לרצועת היער וברגע שמגיע לכיפוף בגדר האבנים, מאט קצת עד שאני מזהה את המעבר הפתוח, וממשיך הלאה. 4 היא התחנה היחידה שאני מתרגז עליה, כי באופן מפתיע הייתי על הקו כל הדרך, אבל כשהגעתי לשביל איבדתי קצת מגע ולא הייתי בטוח איפה אני. עומד על השביל מנסה לזהות מה קורה וכשאני קולט שאני מסתכל על התחנה כבר 2 דק', כועס על עצמי "נו באמת דניאל, מה יהיה", אבל מנסה לשכוח מזה. בדרך ל-5 קשה לזהות איזה עץ זה כל דבר, אבל נעזר בואדי שבו התחנה ומשם קל להגיע לתחנה. ל-6 כבר מקבל שוב שליטה במפה כשאני מזהה הכל תוך כדי ריצה, מזהה את שלושת התלוליות לפני השביל, ויודע בדיוק איפה אני נכנס לשטח אחרי השביל, ומגיע בדיוק לעץ המדובר.

ל-7 אני כבר בטוח בעצמי ממש, ומצליח להגביר קצב ריצה. עוקב אחרי צורת היער, עד שמגיע לגדר האבנים, חוצה את חלקה השני ורואה את התחנה. 8 העלייה שזכרתי מהשליחים שנה שעברה. משתדל לא לוותר לעצמי אבל עליות זה עדיין לא הצד החזק שלי. מצד שני אני יודע כל הזמן איפה אני, מזהה קרחת אחרי קרחת תוך כדי ריצה קלה/הליכה מהירה, ומגיע בדיוק. 9 קלה, ואני יודע בדיוק איפה היא, שותה מים (כי מאי וחם…), וממשיך לחלק השני של המסלול.

10 קלה ואני מזהה את כל הקרחות (בייחוד כי כל הניווטים בחלק הזה של היער היו מתחילים לכיוון הזה), ואני כבר מבין ש-11 הולך להיות לג טריקי. מאט בכוונה ומזהה קרחת אחר קרחת לפי צורתן ומה שהן מכילות, ומגיע בדיוק ללא טעויות. ממשיך באותה גישה לכיוון 12, בכך שאני מזהה כל הזמן איפה אני ולא מתבייש שנייה לעצור ולוודא. עובר בין שני העצים בקרחת, ואת גדר האבנים, מזהה את המעבר הצר אח"כ, וברגע שאני רואה את מערום האבנים אני יודע שהגעתי בדיוק. ל-13 יוצא לכיוון גדר האבנים ועוקב אחריה עד לתחנה. תחנה 14 לא מדאיגה אותי כי המטרה הייתה להגיע לקרחת העצומה והמוכרת מניווטי עבר, ומשם להגיע בדיוק. סוטה קצת מזרחה עקב טעות בזיהוי קרחות אבל ברגע שאני מזהה את הקרחת הגדולה, קל מאוד להגיע לתחנה. ל-15 סוטה קצת מערבה אבל מבין את זה תוך כדי ריצה ולא מבזבז זמן על וידוא. מנקב את 100 ואחד הניווטים היותר טובים בחיי נגמרו.

מסקנות מהניווט:
-צריך לעבוד על ריצה בעליות.
-מותר לעצור שנייה להתאפס ואף עדיף מאשר לאנוס את המפה.
-כשאין לך זמן לחשוב על שטח טריקי, ואתה פוגש בו לראשונה מהזינוק, אולי אתה יותר מרוכז? אין לדעת…