התחרות לזכר יותם גלבוע היא מסורת ברוכה שנמשכת כבר 7 שנים, וכל שנה אני נהנה ממנה מאוד.
אבל השנה, משהו פשוט לא הלך. אולי זה היה הכינוס המוזר על צלע ההר בין הסלעים, אולי הטיפוס הארוך בסוף. מה שבטוח זה שהראש שלי לא היה מאה אחוז בניווט.
כבר מהזינוק לא ממש נכנסתי לניווט. לקח לי קצת זמן להתאפס על המפה, קנה המידה קטן, החיליים רצים בכיוון הנגדי ואני לא סגור. מצליח למצוא וחושב שנכנס לניווט. 2 כבר יותר קלה ונכנס לזה. ל-3 מפספס בגדול. תשאלו למה? כי תעלה מסומנת שחיפשתי לפני התחנה הוסתרה על ידי הקו המחבר בין התחנות… פאשלה לא קטנה. מצליח להתאפס איכשהו וממשיך הלאה. משם זה היה קל. 4,5,6,7 ממש קלות. מגיע לכל אחת בדיוק ובמהירות. ב-8 שוב עושה שטויות וחושב שעברתי את התחנה. קולט איפה אני ומגיע בדיוק. 9, 10 עוברות גם הן במהירות ובכלל אין מה לדבר עליהן.
תחנה 11 זה כבר בשטח המסולע והמעניין. קשה לרוץ לכן מוריד מהירות על מנת להגיע בדיוק לכל תחנה. זה עובד. 11 מוצא בול, 12 נעזר בקרחת ומגיע גם בדיוק. ל-13 העלייה קצת מוגזמת אבל בזכות השביל מגיע.
ב-14 קצת מסתבך עם השטח הפתוח ולא סגור על עצמי, אבל מוצא מהר ומגיע. 15,16 גם מסתדרות יפה. תחנה 17 קלה ופשוטה נכון? אז זהו, שאני הצלחתי להסתבך עם השבילים הרבים ועד שהבנתי איפה אני עבר זמן רב. מתקן ומגיע בול.
טוב מכאן זה באמת שטויות. 18 קלה ורואים אותה מרחוק, 19 פשוטה גם היא דרך הסבכים. את 20 רואים מרחוק ו21 ממש קלה.
מצליח לעשות פאשלה אחרונה בקיבוץ עצמו כשאני סוטה דרומה ולא בטוח איך לצאת מזה. חוזר אחורה, מתקן ומניח את הכרטיס אחרי 71 דק' של ניווט שהיו אמורות להיות 60 לפחות.
מסקנות מהניווט:
-אני לא מרוכז. משהו לא טוב קרה.
-הכושר סבבה שכזה.
-עייפות עושה לי רע
על ניווטים וניתוחי צירים 