קומדיה טראגית של טעויות (או: איך לא שומרים על פוקוס) – תחרות ארצית במאגרי מנשה צפון, אליפות ישראל יום 1, 22.2.13

אליפות ישראל, תמיד סיבה למסיבה בעיקר עם שתי מפות חדשות דנדשות, כשלראשונה כולם מחכים כבר זמן רב מאוד.
מאגרי מנשה ידוע כשטח טריקי ומסובך לניווט, אבל עם זאת מפה שתמיד הייתה מדויקת להפליא, ועם מיפוי חדש מהשנה מובטחת הנאה.

זינוק מאוחר הבטיח לי ניווט יחסית בדד, כך שיכולתי להסתמך בעיקר על עצמי. תחנה ראשונה באה בקלות, מכיר את המקום, העץ הגדול כאינדקציה לכניסה ומוצא די מהר את התחנה. תחנה 2 לג ארוך לקצה השני של המפה. משתמש שוב בטכניקת העצים המפורסמת מקיסריה, ומוצא די מהר ובלי ביעות את התחנה. ל-3 כבר צריך להתרגל למפה ולשים לב לכל קו גובה. מבין את האגן הגדול שלפני התחנה ומגיע קרוב לתחנה אך קצת מתעכב על מציאתה. עם קצת נווטים מסביב מוצאים די מהר. 4 פשוטה, מתחת לגבעה ליד 3. תחנה 5 כבר נמצאת בשטח לא קל. מזהה את מתלול העפר הרציני לפני התחנה אבל משם מתחיל להסתבך. פבל לויצקי שצילם מצא אותי שם ואמרתי לו: "אל תצלם אותי כשאני עומד, זה מביך". הוא גם לא צילם :P.
שכטר שזינק דקותיים אחריי תופס אותי שם ועוזר לי עם התחנה הזאת.
טעות מביכה ראשונה מגיעה בצורת תחנה 6. מדרום ל5 נמצא עץ גדול שמוסתר ע"י המספר 17. לא קראתי נכון את המפה ונמשכתי אליו בטעות עקב חוסר הסתכלות במצפן וטמטום של המשתמש (אני) מגיע לסינגל מדרום לתחנה ורק אז מבין את גודל הטעות. שכטר שחוזר מ-6 לכיוון 7 מסייע מעט במציאת הכיוון. משם אני כבר לא רואה אותו. 8 קלה, מתעכב קצת ב-9 כשאני לא מוצא את הקרחת הנכונה אבל מסתובב אחורה ורואה את התחנה. ל-10 מנווט יפה בין הסבכים, ול-11 עובר דרך 16 על מנת לזכור להמשך איפה היא וגם נק' התאפסות יחסית ל-11. בתחנת הקהל איך שאני מנקב פתאום אני שומע את קולו של עודד ורבין "דניאל רז רוטשילד בתחנת הקהל". זה נותן לי בוסט לרוץ עד למים על השביל. את 13 אני מכיר אבל בכל זאת עובר אותה אבל מתאפס יחסית מהר. ל-14 אני מגיע לפני הגרמני שזינק מספר דקות לפני. שמחה בלב וממשיך לרוץ. ב-15 הגרמני עושה טעות ואני עוקף אותו אבל הוא בכושר ואני… לא. הוא עוקף אותי ומגיע לפני ל-16 שאני כבר מכיר אז לא מבזבז שם זמן. אני רואה אותו שוב כשהוא יוצא מ-17 ושנייה לפני שאני נכנס לטעות הכי מביכה במסלול. התחלתי לחפש את התחנה בכלל ליד 5. יוצא לשביל, מחפש שוב את 5 ומשם הולך לאט לתחנה – זה לא עובד לי. פוגש נווטת מהמועדון שמנסה לסייע לי. כשמגיע עוד נווט שלישי, הוא כבר רואה שא ני עומד עם הגב לתחנה – "נו באמת דניאל אתה יותר טוב מזה 😥 :".
בבכי מר (לא באמת) ממשיך לנווט בשאיפה לדיוק ומגיע בול ל-18. ל-19 התחלתי טוב. יצאתי מהסבך וידעתי בדיוק איפה אני. מה גם שידעתי שאני ליד התחנה אבל לא ראיתי אותה. מסתבר שעקב מתלול העפר שמתחתיה הייתה התחנה, לא ראיתי את התחנה מהשביל. זה שלח אותי לעוד 6-7 דק' של הסתובבות חסרת אונים. בסוף מגיע מאחורה לתחנה. משם 20 ו-21 קלות מסיים בספרינט אלגנטי לסיום כשכולם כבר מתקפלים… מאכזב ויודע שעקב התלילות של היום השני, בשבילי האליפות הזאת כבר גמורה.

מסקנות מהניווט:
-לאט יותר! נכנסתי מהר מדי לתחנה 5 ו-17 ולכן הטעות המביכה.
-מצפן! תחנה 6 הייתה יכולה להימנע ככה וכל הניווט היה נראה אחרת.
-יותר ריכוז. ככה לא שומרים על פוקוס

פוסט זה פורסם בקטגוריה 2012-2013, Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על קומדיה טראגית של טעויות (או: איך לא שומרים על פוקוס) – תחרות ארצית במאגרי מנשה צפון, אליפות ישראל יום 1, 22.2.13

  1. פינגבאק: הזדמנות שנייה לגאולה – תחרות ארצית במאגרי מנשה צפון 25.1.14 | על ניווטים וניתוחי צירים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s