התחלנו – תחרות ארצית בציפורי 2.11.13

בשעה טובה ומוצלחת, הגענו לרגע המיוחל מאז ניווט השליחים ביער אודם שנה שעברה, תחילת ליגת הניווט הארצית לשנת 2013-2014! ואי אפשר לפתוח את הליגה בצורה יותר טובה מאשר עם מפה חדשה, בשטח שאני כלל וכלל לא מכיר (ופספסתי כל הזדמנות עד כה לנווט שם), במזג אוויר נפלא.

הכל היה לטובתנו, הרוח הייתה נעימה, ושילובה עם השמש היה נעים להפליא. הדרך לכינוס הייתה פשוטה וכמובן שמגרש החנייה היה כה רחב שהכינוס לא היה רחוק מהחניה.

אז כשמקבלים מפה חדשה עם תחנות במקום, נשאר רק לנווט כמו שצריך… לפני הזינוק רשמתי לי על היד: "תחרות ארצית ראשונה – עדיף לנווט לאט מאשר להתברבר מהר"

זינוק וישר פותח בריצה מהירה לקראת הסינגל הברור מאוד, שממנו קל לזהות את התחנה. מהלך מסוכן לפתוח עמו תחרות ארצית ראשונה, אך זה משתלם במציאה מהירה. ל-2 היה מתבקש לתקוף מפינת השביל מעל התחנה, אך שילוב הזיהוי שלי (לפחות מה שחשבתי) כתלולית, וידיעה שהתחנה נמצאת במרכז השלוחה העדפתי לחתוך מאמצע הדרך  הסינגל. בדיעבד, הדרך אמנם יותר קצרה, אך עקב הססנות איבדתי זמן רב בדרך לשם. ל-3 עלייה בקיר מאחורי העץ הבודד, אבל סרט סימון מתנפנף ברוח מגלה לי את מיקום את התחנה. 4 פשוטה, ול-5 עושה טעות אסטרטגית בכך שאני מפספס את הפנייה לסינגל השני ומפספס את נקודת התקיפה מהעץ הבודד. מגיע לסינגל מצפון לתחנה ומשם תקיפה פשוטה. טעות ראשונה מתגלה בתחנה 6, כאשר אני נכנס מוקדם מדי ומגלה מערה נוספת דרומית לתחנה. דומה מאוד, אבל מה לעשות, זאת לא התחנה. אחרי דקה וחצי קולט שאני לא במקום ומתקן מהר. 7 פשוטה עקב כך שראיתי אותה בדרך ל-5.

עד כה, צברתי טעות אחת לא משמעותית לפני הלג הארוך ואני עומד במה שהכתבתי לעצמי.

הלג הארוך ל-8 לא פשוט לבחירה, אבל בראש הייתה לי המחשבה שאני מעדיף לבוא מלמעלה ולחסוך כמה שיותר קווי גובה (על אף שהכושר שלי השתפר פלאים ב-4 החודשים האחרונים). עושה את הטעות הקלאסית של ריצה בשטח במקום לעלות לשביל המזרחי על הכיפה, ואוכל אותה בהרבה קוצים. בסופו של דבר מגיע לשביל ומחליט בדיוק מה התכנית שלי ללג הזה. אני רץ לאורך השלוחה הדרומית עד השביל שעולה מעל התחנה, ויורד בתעלה מעל התחנה ישירות. זה עובד כמו שרציתי. מאט קצת לפני התחנה כדי להגיע בדיוק, אבל הלג הזה עובר חלק. 9 ממש קלה, ול-10 עושה את ההפך ממה שעשית בדרך ל-8. במקום לרוץ על השביל מסביב במהירות, מחליט ללכת ראש בקיר דרך היער הסבוך, ומאבד זמן יקר.

בתחנה 11 ההבטחה מדבר המתכנן סוף סוף ממומשת ואני מקבל מקטע ריצה ביער נקי לחלוטין, ממש כמו שהיה בשבדיה. בלי צחוק, היער הזה מהיר מאוד, ורואים בו למרחק. תחנות 11-13 קלות יחסית, אבל הנה מגיעה הטעות שעליה אני יכול לדבר רבות. תחנה 14 נראית פשוטה למדי. מפינת השביל ביציאה מ-13, חותכים ביער ומגיעים עם כיוון טוב ישר מעליה, על השביל. אבל מכיוון שאני לא מסוגל להאמין שאני עד כדי כך מדויק אני מחליט שזה לא מספיק טוב ומתחיל לרוץ קצת הלוך חזור על השביל. בצעד נואש אני מסתכל מה יש ממזרח לשביל וחושב שאני יודע איפה אני, ומצליח בסופו של דבר למצוא את התחנה.

כן, הפעם לנווט לאט לא עזר לי כי אם הייתי ממשיך עם הריצה בירידה הייתי מגיע בדיוק לתחנה.

ל-15 מחליט הפעם כן לרוץ על שביל ובהחלט מצליח לרוץ בקצב סביר עד לאזור התחנה שבה אישה שבדיוק עלתה משם עם העממי צועקת לי "זה שם! זה שם!". די מהר אני דואג להעביר לה את המסר שלא לעניין לגלות תחנות. "אני לא אוהב שהורסים לי חידות". משם ביער השטוח התחנות האחרונות די נחמדות. 16 פשוטה ויותר שטוח ממה שציפיתי בדרך לשם, 17 קלה, ול-18 מצליח בעזרת מצפן להגיע ישירות למצוק (כמובן שזה עולה לי בהורדת מהירות). 19 ברורה מאוד ומשם היישר לסיום דרך תחנה 20.

אמנם לא הצלחתי לרדת מהשעה שהקצבתי לעצמי (1:03), אבל הייתי ממש קרוב, והרגשתי נהדר כל הניווט מבחינת הכושר. יש שיפור :).

מסקנות מהניווט:
-צריך לדעת גם לנווט לאט, אבל גם לרוץ מהר.
-יותר ביטחון עצמי. אני משתפר, אז אין סיבה שאני לא אצליח.