זינוק בעליה, סיבוב 2 – תחרות מקומית בטכניון 9.11.13

לפני כשנה, באזור אותו התאריך, התקיימה תחרות מקומית בטכניון אשר כללה ניווט ספרינט בשני חלקים, כאשר ביניהם הפריד מבוך. הכל היה טוב ויפה, אני לא הייתי ממש בכושר, המסלול היה ארוך (אולי קצת מדי), והניווט היה מתיש ומעליב לאגו שלי בצורה שלא הכרתי עד כה.

השנה, כשידעתי שיתאפשר להגיע, בנוסף עם העובדה שהכושר שלי כן נבנה ואני אמור להיות במצב יותר טוב משנה שעברה, ציפיתי במידה מסוימת לתחרות השנה, אבל לא חשבתי שנקבל את מה שקיבלנו.

טכניוןצירא

הבעיה היחידה שהייתה היא שהייתי יחסית מותש משבוע האימונים המפרך שהיה לי, אז קרן אמרה להתחיל בקצב סבבה, ואם מרגיש טוב אז להגביר. אז לתחנה 1 העדפתי לרוץ בקצב סביר, ותוך כדי ריצה לשם התחלתי להסתכל על מה שמסביב, על שאר המסלול. הבנתי שיותר קל משנה שעברה זה לא היה, היות ותחנה 8 נמצאת בנקודה הכי גבוה במפה. "אתה תסתדר", אמרתי לעצמי, והמשכתי לכיוון 1. לא בעיה למצוא אותה ומשם ל-2 כבר התלבטות. הרי מלמעלה אאלץ לבצע עיקוף, אבל אני מחליט ללכת על זה כי מלמטה זה יעלה לי ביותר מדי קווי גובה וזה יוצא טוב כי אני כן מצליח לשמור על הקצב. 3 ממש פשוטה, עובר במגרש החניה ומתחיל לרדת במדרגות עד לתחנה. איבוד זמן (קטנטנן) ראשון בתחנה 4 כשאני מצליח באלגנטיות לפספס אותה ולעבור אותה. מבין שהגזמתי וחוזר למצוא אותה מהר. את 5 אני מזהה מראש כבעייתית ומוצא את הדרך היחידה שאפשר להגיע אליה בלי למצמץ.

אחד הדברים שהזכרתי לעצמי זה שעדיף להימנע מכמה שיותר מדרגות, לכן ל-6 יוצא לרוץ על הכביש המקיף, ולראשונה מתחיל להרגיש את זה שהטכניון נמצא על הר. עכשיו יש בעיה, הרי מסומן מעבר בבניין, אבל אין דרך לראות את הקצה השני ואז זה הכה בי. ביקנעם יש מבנה שבעזרתו הייתי מגיע מרחוב אחד לשני בכך שהייתי נכנס אליו ברחוב הנמוך דרך המדרגות, ועולה עד ליציאה לרחוב העליון. קולט את זה ומוביל חבורה של נווטים למעלה. משם ל-6 זה קל. ל-7 אני ממש מתחיל להרגיש את העלייה ולהתעייף, אבל זה מורגש יותר בחצי הדרך ל-8, בסינגל העולה בואדי לשביל. ידעתי שאין עם מי לדבר, אז פשוט עברתי להליכה. על השביל העליון חוזר לריצה קלה, למעשה עד התחנה שאני מוצא בקלות ע"י תקיפה מהתלולית. ל-9 אמנם אני לא מוצא את הירידה הרשמית אבל מצליח לא להתגלגל במורד ההר עד לתחנה. ל-10 מחליט לרוץ מסביב, כדי לא להיתקע בנתיב חסום. זה לא דבר רע בהכרח, ואז אני מגלה בדרך ל-11 את האמת הקשה משנה שעברה. אני יורד מדרגות יותר לאט מאשר אני עולה אותן. מגיע לאזור הכינוס, דופק חיוך למצלמה וקדימה לתחנת האמצע, להחליף מפה.

טכניוןצירב

קצת בלבול ויציאה מאיפוס בעזיבת תחנה 12, אבל מצליח להתאפס די יפה בדרך ל-13. אני מרגיש שאני כבר עייף ומתחיל להאט בריצה. מגיע נכון ל-13, וקולט ברגע האחרון את המלכדות של 14 ולעלות נכון לשביל המוביל לגשר. ל-15 אני מתחיל להתבלבל ולחפש אותה במקום הלא נכון. זה מוביל לאיבוד זמן קטן, אבל מזהיר לבאות. יוצא מ-15 בכיוון הגן הבוטני, ולא מצליח למצוא את הכניסה לשם. עובר אותה ולא מצליח להתאפס מחדש אז מחליט לחזור לבניין שדרכו עברתי ביציאה מ-15. מבין פתאום את הטעות ומגיע לגן הבוטני לתחנה, אבל איבדתי זמן רב. 16 קלה למציאה, כך גם 17 (בה אני מרגיש שוב שיש לי כוח לרוץ) ול-18 מוצא שביל נוח לתחנה (וחוזר לעלייה האחרונה הרצופה בדרך לסיום).

אני מרגיש שכל רצף התחנות האחרונות מטרתו הייתה להוציא לנו את המיץ האחרון שנשאר לנו, והדרך ל-19 דורשת ריכוז כל הדרך עד התחנה, וכל פספוס קריטי. בדרך ל-20 דווקא מתרכז יפה, ו-21 אמנם פשוטה אבל ל-22 יש דרך אחת הגיונית שלוקחת זמן למצוא ודורשת הרבה מדרגות וכך גם 23, אשר מתחבאת במפלס עליון, אבל אני מצליח להימנע מעלייה מיותרת במדרגות בדרך לשם. בדרך ל-24 כבר ממש אין לי כוח אבל נותן פוש אחרון ומסיים.

מסקנות מהניווט:
-המסלול היה ארוך מדי. אני לא צריך להתבאס מזה.
-הכושר כן אפשר לי להתנהל יותר טוב במבחינת חמצן, אבל עדיין טעיתי בהחלפת המפה.
-יש עוד על מה לעבוד מבחינת ריצה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s