על החשיבות בתכנון מראש – תחרות מקומית באלונים 6.12.13

רבות הפעמים שאני שומע נווטים אחרים ואת עצמי בפרט חוזרים על המשפט הזה: "ירדתי מהשביל, ופשוט לא מצאתי את זה", "פספסתי בקצת", "הייתי ליד/באזור התחנה". הקטע הוא שבניווט יש שתי אפשרויות: או שמצאת את התחנה, או שהלכת לאיבוד. באלונים הוכחתי לעצמי את החשיבות בתכנון מראש של לג, בפרט בשניים שלושה לגים שבוצעו באופן גרוע להחריד.

אלוניםציר

כבר בתחילת הלג הראשון התחלתי לרוץ בלי קריאת מפה מוצלחת. אני רוצה להאשים את כיוון משפך הזינוק, אבל לא שמתי לב שחיתוך בין הבתים יקצר משמעותית את הזמן, וגם ניווט "על בערך" באזור התחנה אמנם לא עלו לי בדקות רבות, אך דבר שכזה לא מומלץ בכלל בשום תחילת ניווט. היצירתיות ממשיכה בדרך ל-2, כאשר אני לא מוצא שום דרך הגיונית לתקוף את התחנה (עוזי צודק בתקיפה מהצומת, אבל עדיין מסוכן בסבך), ואיכשהו במקרה מצליח להגיע אליה בעזרת קריאה חכמה של קווי הגובה. שימו לב שהתחנה נמצאת במרכז השלוחה, בקו פרשת המים, כלומר ברגע שהתחלת לרדת, פספסת. בעזרת תושיה והשוואה לשטח הירוק מצפון לתחנה הצלחתי להגיע. 3 ממש פשוטה, וכך גם 4. ל-5 מצליח להגיע יחסית קרוב ועולה מוקדם מדי, אך מזהה את משטח הסלע מאחורי התחנה והאבן ניצבת לה ככה באמצע.

ועכשיו, לטעות האלגנטית הראשונה שלי. ל-6 הייתי מעט שחצן אפשר להגיד, וזאת כי הכרתי את התחנה משנה שעברה. הנחתי שהעץ יהיה בולט ומסתבר שעברתי ממש ליד התחנה. אבל לא, אם אתם שמים לב, הקו יוצא אל מחוץ למפה. אני אכתוב את זה שוב. עליתי הרבה יותר מדי, ויצאתי מהמפה. אחרי ויכוח ארוך מאוד עם עצמי, החלטתי לרדת למטה ופתאום אני מוצא את השביל מעל לתחנה. מיותר לציין שכעוס המשכתי לרוץ והיה לי קשה לשכוח מהטעות המעצבנת הזאת. 9 דקות שהלכו לאיבוד בלי שום סיבה.

אחרי האלגנטיות הזאת, תחנות 7 ו-8 פשוטות, ל-9 מנווט יפה בין המדרגות, את 10 מזהה משנה שעברה ואת 11 מוצא בקלות. ל-12 מסתבך מעט עם המעבר בגדר ומתעכב בזיהוי מתלול העפר שלא הודגש מספיק לדעתי, כאשר בשטח הירידה בקרקע הייתה הרבה יותר דרמטית מאשר צויר במפה. לא נורא מצאתי. 13 קלה ול-14 עושה את טעות מטופשת מספר 2 – רצתי כמו אדם שמסתמך רק על המצפן שלו, אך בפועל התחלתי לחפש מוקדם מדי, ולא הסתכלתי יותר מדי על המצפן וככה הלכו לפח עוד 3 דקות. ניסיתי לשווא לזהות את הקרחות, אך באיזשהו שלב בהשוואה עם השדות מסביב הגעתי לתחנה. הערה קטנה: התחנה מוקמה בתוך השקע, ולא הייתה נראית עד שעמדת עליה (תחושה מוכרת… תחנה 5 מכאן)

טוב… ל-15 מחליט לבוא מלמעלה ומשתלם עקב קווי גובה יחסית נוחים לריצה ושטח לא בוצי מדי. 16 גם קלה למציאה, כך גם 17 והנה הלג הארוך של המסלול, שבעיניי די תמוה. אין בו יותר מדי בחירות ציר וזאת עקב העובדה שליד השטח הירוק אין מעבר כלל וכלל. זה בערך מצמצם את כל האפשרויות לניווט לכדי אפשרות אחת דרך מעבר הגדר ליד האורווה. מזהה בזכות הגדר איפה אני עד לתחנה. 19 לא נראית מזמינה, אבל עבודה נכונה עם הגדרות והעובדה שנגמרו הקוצים (או כך חשבתי), מגיע בדיוק.

טעות כפולה בתחנה 20, גם בחרתי בסינגל הלא נכון, וגם הקפתי על הגדר מסביב בלי שום סיבה. עדיף היה לרוץ בירוק ואם לא נופלים על התחנה, להתאפס לפי הגדר המערבית, ולמצוא את התחנה בזריזות. ואי אפשר בלי שתי עליות משובחות לסיום: לתחנה 21 עלייה בכביש התלול, ול-22/23 עליה בכבישי הקיבוץ הלא מתונים.

הצעה לעתיד: זוכרים מה איתי כתב לאחר התחרות בטכניון? אז אותו המקרה כאן. יש כאן שטח קלאסי לניווט ספרינט לא פשוט (השבילים בקיבוץ מסורבלים מאוד), אז למה לא לעשות ניווט ספרינט כמו שצריך?

לסיכום:
-צריך לתכנן יותר חכם לגים לפני שתוקפים על עיוור.
-צריך לדעת להכיר בעובדה שעברתי את התחנה, ולחזור לנקודה יותר ברורה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה 2013-2014. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s