עם אליפות החורף מאחורינו, והפנים לאליפות הארץ, המסקנה שלי הייתה לעבוד על שני דברים: ריצת שטח, ודיוק באזור התחנה. הפעם, המדד השני היה במבחן, ולצערי התוצאות לא מזהירות.
גילוי נאות: לפני שנה במהלך השנת שירות, טיילתי בתוך המפה והרבה מחוצה לה עם הקומונה שלי, ולכן הייתי קצת נרגש לקראת התחרות. זכור לי שכל הטיול אמרתי לנרי שהייתה איתי בטיול שחייבים לעשות מפה כאן – והרי לכם התוצאה: מפת המוחרקה, רק הרבה יותר סבוכה מאחותה המזרחית.
לפני הזינוק כתבתי לי על היד דיוק, והשתדלתי שזה יהיה המוטיב העיקרי בניווט. זינוק, והדרך ל-1 די ברורה – עד לאוכף, העץ על פינת הגדר ומשם תקיפה מוצלחת ובלי שום בעיות. ל-2 אני פחות לחוץ, כיוון שהמצוק הגדול והגדר חוסמים אותי מלפספס את זה. רואה את המצוק ומבין שעברתי, מתקן מהר ומגיע לתחנה. התוכנית ל-3 במקור הייתה דרך שני העצים הבודדים הצפוניים לתחנה. אבל הבנתי שאני ממש לא בכיוון, לכן חותך דרך הירוק הבהיר, ומזהה את השיח מעל מצוק ומגיע לתחנה. ל-4 עולה בוואדי, אבל מצליח לפספס את התחנה ומגיע לשביל. מתקן בהתאם ורואה את התחנה מרחוק.
עד כה, התחלה לא מזהירה, אך גם לא נוראית ולכן שומר על מצב רוח יחסית סביר. מקווה שיהיה יותר טוב. ל-5 לג קשה. אין מה לומר. אין ממש נקודות אחיזה לאורך הדרך ולכן אני מנסה (בחוסר הצלחה מדהימה) לשמור על צורת הקרקע בכיוון התחנה. מגיע לשורת המצוקים, ולא בטוח בכלל מה לעשות. בכנות מלאה אני עמדתי שם ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כיוון היה כשהסתכלתי על המצפן והבנתי איפה אני על השלוחה. מבאס לראות בGPS שהייתי בכיוון הנכון באיזשהו שלב ופשוט החלטתי לשנות כיוון. 6 קלה עם עבודת מצפן נכונה. ויורד לכיוון המקבץ הדרומי.
ל-7 מצליח לרדת בכיוון הנכון של השלוחה והתחנה הרבה יותר נמוכה ממה שאני מצפה (מבין שלא קראתי נכון את המפה ומנסה לשכוח מזה). אבל ל-8, טעות כיוון חמורה מאוד של כ-45 מעלות צפונה מדי. מגיע לשביל ולכיכר ומתקן מהר ומגיע בקלות לתחנה. 9 קלה וסוגרת את המקבץ הדרום-מערבי. הלאה מזרחה ל-10.
10 לג על שביל ומצליח לזהות מהר את הסלעים עד לסלע המתאים. 11 אמנם לג של 150 מטר, אבל ממזרית. מנסה לזהות את הסבכים, ושוב מודה בלב שלם שאין לי מושג מה אני עושה. אחרי הסתובבות רבה באזור התחנה מזהה את אחד השטחים הפתוחים ומשם מגיע בקלות ובדיוק לתחנה. בדיעבד הייתי ממש ליד התחנה ואם הייתי מתקרב עוד קצת הייתי מוצא את זה. באסה. 12 קלה ותוקף מהשביל, שני נווטים שאיתי מפספסים בגדול את הכיוון אבל תופסים מהר. 13 דרך הכיפה והמצוק הגדול. ל-14 מחליט לתקוף מהשביל כי באמת נמאס לי מהסבכים האלה. ואז מגיעה 15.
15 לג ארוך ומתיש בעלייה, ואין שום דרך חכמה להתמודד עם התחנה מלבד לזהות את הכול בדרך לתחנה. מגיע לשורת המצוקים כבר מותש מאוד מהלג הפיזי, ובעזרת מצפן וזיהוי המצוק הגדול הקרוב לתחנה מגיע בדיוק. 16 מהלגים שאני אוהב, על קו גובה ודורשים ניווט עדין ומדויק. מזהה את שינויי הגובה, ומגיע לצד הנכון של השלוחה, אדי כצמן שתפס אותי כבר ב-12 ומשם רדפנו אחד אחרי השני מפספס שמאלה, ואני מגיע לפניו. ל-17 ריצה ממש באופסייד, העיקר לשביל, ויאללה עוד ניווט נגמר.
מסקנות מהניווט:
-חסרה לי עבודת מצפן שהייתה יכולה למנוע טעויות ב4,5,8,11. וכמובן, הייתי מגיע קצת יותר ישר ל-17.
-צריך קצת יותר בטחון עצמי. ממש האטתי בדרך ל-2,3 כי לא הייתי בטוח איפה אני.
פינת הלג:
אמנם לא היה לג ארוך, אבל זה הלג שלדעתי היה הכי קשה ניווטית במסלול הפעם. 4-5 הצריך הרבה תושייה. איך עשיתם אם עשיתם? מה הייתם עושים? מוזמנים לשתף:
http://maps.worldofo.com/webroute/?id=700
על ניווטים וניתוחי צירים 
מה שתפס לי את העין בפוסט הזה, זה הביטחון המילולי בניתוח של לג 0-1 שתיארת אותו כמוצלח.
לדעתי אפשר אחרת. הייתי עולה במעלה השביל (כמוך) וחותך בין המבנים לכיוון הקו האדום. מה יותר טוב מאשר להצמד לגדר שמובילה אותך במדויק ובמהירות לתחנה?…
לג 4-5 – הייתי רץ אנכית למטה ע"י שימוש ב"קו פרשת המים" שכמעט מתאחד עם קו הבדל צמחייה ברור.
יש מצב שאתה באמת צודק לגבי 1, ואזכיר לך משהו: בניווט, מוצלח ניתן להגדיר רק על פי מה שטוב לאותו נווט. הייתי בביטחון מלא כל הלג, ידעתי כל הזמן איפה אני ולא בזבזתי זמן על מציאת התחנה.
בכייף אחי, פשוט עברת להליכה לקראת התקיפה.. אז חשבתי..
פינגבאק: 9. – סיכום עונת הניווטים 2013 – 2014 | על ניווטים וניתוחי צירים