בעבר, דיברתי רבות על הפשטת מפה ביער, ושימוש רק בפרטים הרלוונטים. הפואנטה היא ליישם את זה גם בשטחים לא מיוערים, כגון כל ניווטי הספרינט, בו נדרשים לרוץ מהר, בכל הכוח, וכל שנייה קובעת יותר מאשר בניווט רגיל. עומס הפרטים במפת המכון הוולקני מדגים היטב את העניין.
אסביר את כוונתי, בדרך לתחנה 1 היה רק דבר אחד שעניין אותי וזה מתי נגמרות החממות, ומתחיל השטח המיוער, והשדה שמצפון. ברגע שהגעתי לשטח החצי פתוח, שברתי שמאלה והגעתי בלי שום בעיה לתחנה. כנ"ל 2. סופר עצים ושובר בעץ הנכון ומגיע בדיוק. אמנם הייתי צריך לעשות סיבוב פרסה, אבל הגעתי בדיוק.
מלבד זאת, בדרך ל-3 לא הבנתי שום דבר ממה שהמפה הסבירה, הכול היה נראה אותו דבר בדופק שאליו הגעתי (ניווט ספרינט, כן?), ובמקרה מצאתי את התחנה. משם הניווט זרם בצורה די חלקה, עם מעידה קטנה ב-11 שעברה מהר, עקב שוב, חוסר הבנה בדופק גבוה.
דוגמאות נוספות לעיקרון ההפשטה בספרינט הן תחנות 12, 16 ו-18. אשר אליהן הגעתי כל פעם רק עם דבר אחד שמעניין אותי, וכל מה שמסביב לא רלוונטי. 12 – מגרש הכדורסל הוא הקו שממנו אכפת לי מה קורה. 16- רץ על הכביש עד לחורשה ורק אז מתחיל להסתכל על המפה. 18- לאורך הכביש עד האורווה ורק אז מתחיל להבין את המפה.
מסקנות מהניווט:
-להאט טיפ טיפה כדי להיכנס לתא שטח חדש זה טוב.
-הכושר שלי משתפר… 😉
על ניווטים וניתוחי צירים 