אם אתם קוראים קבועים כאן, בוודאי שאתם יודעים על כל תהליך האימונים שאני עובר בשבעת החודשים האחרונים, והמטרה הקרובה. עם כל ניווט אני מרגיש שאני מתחזק מאוד, והניווט לזכר יותם גלבוע שהיה בשישי מהווה דוגמה טובה לכך.
כבר מהזינוק התחלתי לרוץ בקצב מהיר, והשתדלתי לשמור עליו כמה שיותר. תחנה 2 גם עוברת ללא בעיות מיוחדות אפילו שאני לא מצליח להבין בדיוק את הסימנים שהיו מוקטנים מסיבה לא כל כך ברורה… 3 מאוד פשוטה ול-4 בוחר שלא לחתוך את הנחל (מעניין אם מישהו כן נכנס שם).
טעות ראשונה בדרך ל-5, כאשר מטע התמרים נגמר ואני בטוח שהגעתי, אבל למעשה נכנסתי לחלק הצעיר יותר של המטע… אני הייתי מבדיל אבל אחרי 20 שניות חוזר לרוץ כשמבין שטעיתי. 6 קלה בירידה בשביל, ול-7 לא בטוח מה לעשות. מחליט לצאת חזרה לשביל ומשם מתאפס ורץ לכיוון בית הקברות. משם זה קלי קלות לתחנה. ל-8 דרך המעבר בגדר ומזהה את הגוש הירוק מדרום לתחנה. הבעיה היא שביני לתחנה מפריד שדה סרפדים. בכל זאת מוצא את התחנה בקלות וחוזר לסרפדים בדרך לתשע. אשאיר לכם לדמיין כמה קיללתי שם.
מתחיל את העלייה ל-10 ומרגיש שיש לי עדיין כוח ולכן דוחף עוד. ל-11 מגיע מהר ולא מוריד קצב גם בשדה בדרך ל-12.
כאן נכנסת לתמונה העובדה שאני מתאמן. אני לא מוריד קצב בקיבוץ אלא רק מגביר, ומצליח לקרוא את המפה תוך כדי ריצה. טעות בבחירת ציר בדרך ל-15 כאשר אני מנסה לחתוך בין הבתים במקום להקיף מצפון בריצה מהירה יותר. משם עד לסיום לא מוותר וממשיך ב.צב גבוה עד לסיום.
מסקנות מהניווט:
-האימונים משתלמים, הרגשתי פיצוץ כל הריצה.
-לא לנסות ללכת ראש בקיר כשהכול נראה אותו דבר (בקיבוץ).
על ניווטים וניתוחי צירים 
פינגבאק: 9. – סיכום עונת הניווטים 2013 – 2014 | על ניווטים וניתוחי צירים