יער אודם מוגדר בפי רוב הנווטים כאחד היערות הכי מסובכים לניווט בארץ והכי מיוחד כיוון שלא קיימת שום מפה בארץ שמזכירה לו במעט את השטח באודם. כדי לסיים את העונה בצורה הכי טובה שיש, המטרה הייתה לתת את הניווט הכי טוב שאני יכול, ולא לאבד מגע בכלל (כפי שהיה קורה בניווטים קודמים שם), וכמובן לשמור על קצב גבוה. היום התחיל בצורה קצת עקומה – נרשמתי בטעות לשעה 9:00 וקיבלתי זמן זינוק ב9:16 (ממש מוקדם!!!), ולא היה בטוח שאגיע. עם קצת מזל והרבה עזרה משי כספי הגענו ב2 דק' ל-9. מתארגן הכי מהר וזז לחימום ממש קצר, שלוק מים ולזינוק.
תוך כדי ריצה למשולש נזכר בדרך לנווט – לדעת כל פעם מאיזה צד אתה נכנס לקרחת, ומאיזה צד אתה יוצא. חותך מוקדם מדי בקרחת הראשונה ומגיע לקרחת מזרחית מזאת שאני רוצה. מתקן מהר ומזהה מרחוק את חלקת היער בה התחנה. די מהר מגיע לשם. ל-2 מזהה את הקרחת המערבית מבין השתיים, ורואה מרחוק את העץ המיוחד. ל-3 אני מחליט להיצמד לקרחת הגדולה מצפון לרצועת היער וברגע שמגיע לכיפוף בגדר האבנים, מאט קצת עד שאני מזהה את המעבר הפתוח, וממשיך הלאה. 4 היא התחנה היחידה שאני מתרגז עליה, כי באופן מפתיע הייתי על הקו כל הדרך, אבל כשהגעתי לשביל איבדתי קצת מגע ולא הייתי בטוח איפה אני. עומד על השביל מנסה לזהות מה קורה וכשאני קולט שאני מסתכל על התחנה כבר 2 דק', כועס על עצמי "נו באמת דניאל, מה יהיה", אבל מנסה לשכוח מזה. בדרך ל-5 קשה לזהות איזה עץ זה כל דבר, אבל נעזר בואדי שבו התחנה ומשם קל להגיע לתחנה. ל-6 כבר מקבל שוב שליטה במפה כשאני מזהה הכל תוך כדי ריצה, מזהה את שלושת התלוליות לפני השביל, ויודע בדיוק איפה אני נכנס לשטח אחרי השביל, ומגיע בדיוק לעץ המדובר.
ל-7 אני כבר בטוח בעצמי ממש, ומצליח להגביר קצב ריצה. עוקב אחרי צורת היער, עד שמגיע לגדר האבנים, חוצה את חלקה השני ורואה את התחנה. 8 העלייה שזכרתי מהשליחים שנה שעברה. משתדל לא לוותר לעצמי אבל עליות זה עדיין לא הצד החזק שלי. מצד שני אני יודע כל הזמן איפה אני, מזהה קרחת אחרי קרחת תוך כדי ריצה קלה/הליכה מהירה, ומגיע בדיוק. 9 קלה, ואני יודע בדיוק איפה היא, שותה מים (כי מאי וחם…), וממשיך לחלק השני של המסלול.
10 קלה ואני מזהה את כל הקרחות (בייחוד כי כל הניווטים בחלק הזה של היער היו מתחילים לכיוון הזה), ואני כבר מבין ש-11 הולך להיות לג טריקי. מאט בכוונה ומזהה קרחת אחר קרחת לפי צורתן ומה שהן מכילות, ומגיע בדיוק ללא טעויות. ממשיך באותה גישה לכיוון 12, בכך שאני מזהה כל הזמן איפה אני ולא מתבייש שנייה לעצור ולוודא. עובר בין שני העצים בקרחת, ואת גדר האבנים, מזהה את המעבר הצר אח"כ, וברגע שאני רואה את מערום האבנים אני יודע שהגעתי בדיוק. ל-13 יוצא לכיוון גדר האבנים ועוקב אחריה עד לתחנה. תחנה 14 לא מדאיגה אותי כי המטרה הייתה להגיע לקרחת העצומה והמוכרת מניווטי עבר, ומשם להגיע בדיוק. סוטה קצת מזרחה עקב טעות בזיהוי קרחות אבל ברגע שאני מזהה את הקרחת הגדולה, קל מאוד להגיע לתחנה. ל-15 סוטה קצת מערבה אבל מבין את זה תוך כדי ריצה ולא מבזבז זמן על וידוא. מנקב את 100 ואחד הניווטים היותר טובים בחיי נגמרו.
מסקנות מהניווט:
-צריך לעבוד על ריצה בעליות.
-מותר לעצור שנייה להתאפס ואף עדיף מאשר לאנוס את המפה.
-כשאין לך זמן לחשוב על שטח טריקי, ואתה פוגש בו לראשונה מהזינוק, אולי אתה יותר מרוכז? אין לדעת…
על ניווטים וניתוחי צירים 
פינגבאק: 9. – סיכום עונת הניווטים 2013 – 2014 | על ניווטים וניתוחי צירים