לאחר הניווט בספארי, התחרות במכון ויצמן היוותה עליה בדרגת הקושי ממספר סיבות: שטח לא שטוח לגמרי, וצפיפות פרטים במפה. למעשה, ניווט בשטח בנוי כמו אוניברסיטה הינו קשה יותר הואיל ויש מפלסים, ודברים מאוד דומים.
כבר מתחילת המסלול היו בעיות. הגעתי לשביל הנכון סביב המבנה העגול, אך לא רצתי מספיק פנימה והייתי לפתע בטוח שזה לא זה, יצאתי לחניה, הבנתי שזה כן זה וחזרתי לתחנה כמו שצריך. משם הניווט זרם יחסית, כאשר כנראה לתחנה 3 היה עדיף לרוץ לכיוון 16 ומשם ל-3. השתדלתי לשמור על קצב ריצה גבוה אך אני חושב שהניסיון לקרוא את המפה תוך כדי האט אותי מאוד, כפי שרואים בדרך ל-5 האטתי מאוד על מנת להחליט מאיפה להיכנס. בנוסף איבדתי כמה שניות בדרך ל-8 כאשר פספסתי מעבר בין המבנים צפונית ל-7, משם אני ממשיך ולא טועה בכניסה ל-8 וממשיך לרוץ חזק כמה שאני יכול.
תחנה 10 היא דוגמה טובה למלכודת בזבוז זמן. בסה"כ, ניתן לזהות את החדר הנכון בו התחנה בקלות כי זה החדר הראשון אחרי הקיר (ישנם כמה ריבועים ללא קיר לפני התחנה). תחנה 12 לא פשוטה לבחירת ציר, אך אני בוחר לצאת לכביש הגישה על מנת לפשט את הניווט כמה שיותר. ומשם ממשיך עד לתחנה 15 כראוי. עושה טעות קלאסית של 180 מעלות ומחליט שבחירת הציר שלי היא להסתובב ולחזור מאיפה שבאתי ל-15. זה מבזבז לי כמה שניות, בנוסף ב-16 לא מבין שצריך לרוץ מסביב, ומאבד על זה עוד איזה 10 שניות. ל-18 שוב בוחר דרך משונה ומאריך אותה בכמה מטרים מאשר אם הייתי רץ מזרחה מ-17. שאר המסלול עובר חלק עד לסיום.
מסקנות מהניווט:
-ללמוד לקרוא מפה גם בזמן ריצה מהירה היא עניין קריטי ולא רק לניווט ספרינט.
-הפשטת מפה טובה גם לניווטי ספרינט.
על ניווטים וניתוחי צירים 