שיקולים פיזיים בבחירת ציר – תחרות מקומית ביער יתיר 26.4.14

כמו בכל ניווט, ישנם שיקוליים ניווטים ושיקולים פיזיים בבחירת הציר בין התחנות. הניווט עצמו ביער יתיר הוא יחסית פשוט, ולכן בניווט זה שמתי דגש על בחירת ציר של מרחק מול טיפוס.

מהזינוק לתחנה הראשונה אין יותר מדי לאן לברוח מבחינת טיפוס – מזהה את הואדי הנכון ומתחיל לרוץ (לאט) בעלייה לכיוון התחנה הראשונה. מגיע בקלות וכבר מתחיל את הירידה לכיוון הואדי הבא. העלייה לתחנה 2 קורעת, ולכן בדרך ל-3 אני הולך על הדרך הקלה ומקיף את הואדי מצפון. הארכתי מאוד את המרחק, אבל בקושי טיפסתי. ל-4 אני בוחר להגיע לשביל האש בהשתדלות על כמה שפחות טיפוס וזה עובד טוב. הירידה התלולה מ-4 מבשרת על העלייה שמגיעה לקראת 5 – משתדל לא להפסיק לרוץ ומגיע בדיוק לתחנה. בחירת הציר ל-6 הייתה לרוץ על השלוחה ולזהות את הואדי שמצפון לתחנה. שילוב השטחים הפתוחים וצורת הקרקע הובילה אותי היישר לתחנה. ל-7 קצת מתחילה לכאוב הבטן, ולכן בוחר ציר קל דרך השבילים ומוסיף מרחק. ל-8 אני כבר מתחיל להיחנק. העליות לא קלות, וחם. משתדל לשמור על ריכוז ומתחיל את הדרך ל-9 (שמפחידה אותי מבחינת טיפוס).  קרוב לתחנה אני מבצע טעות מקבילה ומגיע לואדי הלא נכון ומשם מתחיל לחפש ולא לנווט. מגיע קרוב לשביל ומזהה את הטעות. ל-10 רץ בירידה ותופס קו גובה עד מעל לתחנה. מגיע לקצה גדר האבנים ומשם רואה את שורת המצוקים. משם לתחנה זה קל. ל-11 מזהה את השבילים ואת הואדיות הרלוונטיות שמתפקדות כל הניווט כמו שבילים, ומגיע בקלות. ב-12 כבר ממש אין לי כוח לרוץ. הולך את העלייה ול-13 על קו גובה ומשתדל לתת פוש אחרון בעלייה לסיום כדי לסיים כראוי.

מסקנות מהניווט:
-אסור לוותר
-אין צורך לאנוס את המפה (תחנה 9). ברגע שמאבדים אחיזה לעצור רגע, לנשום עמוק ולהתאפס.

 

להצמיד את דוושת הגז לרצפה – אליפות השליחים השנתית בפארק אשכול 12.4.14

מי שקורא ותיק בבלוג זה יודע עד כמה אני אוהב את השליחים. תחרות השליחים כל כך כיפית מכיוון שהפעם יש עוד שני אנשים שסומכים עלייך שתעשה ניווט מושלם, ואתה רוצה לא לאכזב אותם, ואת המועדון, והעובדה שכולם רצים לכל הכיוונים רק מוסיפה לאקשן. השנה, נכנסתי לשלשה עם איל הימן ועומר פוביצר, אחרי שמשנה שעברה התאמנתי והוכחתי שאני יכול לעמוד בכך. אייל מזנק וישר לתחנת הקהל. תוך כדי שאני מחכה לו אני מבין שאני צריך להיות יותר קרוב למםה כי מתחנת הקהל זה דקה וחצי עד לסיום. הראשונים חוזרים ופתאום אייל מגיח מהשער של המתחם. מגיע למפה שלי ורואה אותו מתקרב, חוזר שמיני. יבגני משחרר את שי שתי שניות אחריי, תולש את המפה ויוצא לדרך.

מתחיל לרוץ מהר לכיוון האזור של 1, בלי לראות בעיניים חותך הכול ומגיע לאזור הואדיות ומאט כדי לזהות הכול. מזהה את הגבעה ליד התחנה, ומשם רואה את הואדי הנכון ואת התחנה. נלחם בסבך כדי לצאת לשביל ומשם חוזר לקצב המהיר בדרך ל-2. אני מכיר את השטח ומזהה את כל הגבעות ולכן אני לא מאט כשאני עובר ליד השטח הלבן הראשון, עובר מסביב לגבעה השנייה ומתקרב לאזור הלבן הרלוונטי היישר לתחנה. ממשיך לרוץ בקצב מהיר לכביש, ומהעץ מוצא מעבר בסבך ולא מאט בעלייה ל-3 ("מי זה הרוטשילד הזה שבכושר?" צועק שי מאחורי שעד כה ראה רק את הגב שלי – מזכיר שזינק משהו כמו 10 שניות אחריי). עד כה ניווט חלק.

4 לג טריקי ולכן אני קצת מאט כדי להבין מה קורה. מגיע לאזור התעלות ומשם מזהה את הגבעה שמאחורי השביל ויודע בדיוק באיזה ואדי אני נכנס – משם זה דורש ספירת ערוצים עד שאני מגיע לתחנה. ל-5 אני מיישם את עיקרון ההפשטה  בכך שאני מתרכז בנקודות ברורות בשטח – הואדי ביציאה מהתחנה, הואדי שאחריו והאזור שכתום/לבן המנוקד (במקום בו הציר שלי חותך את הדרך מ-9 ל-10). משם אני מזהה את הגבעה ליד התחנה, והתעלה מובילה אותי היישר לתחנה. 6 פשוטה, וגם כך 7 וכל מה שאני משתדל לעשות זה לא להוריד את הקצב . ל-8 לא רואה בעיניים ומשתדל לרוץ בקו ישר. מזהה את כל השקעים הברורים ואת העצים בדרך עד שאני רואה את התחנה ומשם ל-9 רץ דרך הירוק ויודע שהיא אחרי שהאזור הסבוך נגמר. מחפש אותה טיפה למעלה (20 שניות שהלכו שם לאיבוד) ומוצא אותה בתוך הערוץ הסבוך. הסוף מתקרב, אבל הטעות היחידה שלי במסלול הגיעה. בדרך ל-10 מאבד מגע עם המפה (למרות שעברתי ליד השטח שהכרתי מהדרך ל-5), ומגיע לשני הכתמים הירוקים ובטוח שאלה הסבכים ליד התחנה שלי. אחרי כ-1.5 דקות מבין שאני דרומה מדי ומתקן בהתאם וכאן שי תופס אותי לראשונה במסלול. בדרך ל-11 שי לוקח מערבה מדי ואני מוצא קודם את התחנה ושוב בורח לו. לא עובר להליכה בעלייה ל-12, ומשם רק מגביר בלופ הסיום לצעקותיו של עומר בתחנת הקהל שכבר רץ לתחנת ההחלפה ומשם הוא לוקח את המפה ויוצא לדרכו. בסיום עומר חוזר שביעי וסוגרים תחרות שליחים מוצלחת.

מסקנות מהניווט:
-לאבד מגע זה בעייתי, לא להודות בכך זה עוד יותר חמור.
-העבודה משתלמת. הכושר שבניתי עד הגיוס השתלם לחלוטין כאן, ואין ספק שיש עוד לאן לשאוף.

לחמם מנועים – תחרות מקומית בבארי 11.4.14

לפני כל תחרות חשובה יש לבצע הכנה טובה, הכוללת בין היתר, אם ניתן, "ניווט מודל", על מפה הדומה לשטח התחרות. יום למחרת התקיימה תחרות השליחים השנתית בפארק אשכול, ואין שטח יותר טוב מלהתאמן בו, מאשר השטח של בארי. המטרה הייתה ניווט יציב ומדויק מאשר מהיר במפה המפורטת, וזה בדיוק מה שניסיתי להשיג.

מהזינוק הזכרתי לעצמי שהדיוק עדיף על המהירות ולכן לקחתי את הדרך הבטוחה דרך השבילים. מזהה את העיקול בשביל ומשם תוקף ומגיע בדיוק. טעות אסטרטגית ראשונה בדרך ל-2 כאשר אני מנסה לצאת במקום לא כל כך מוצלח לשביל העליון ומבזבז זמן על כך. מוצא מקום אחר ומהשביל התחנה קלה. כך גם 3, רץ על השביל ועם מצפן מגיע אליה. ל-4 נמשך אחרי הואדי עד שמגיע לשביל ומתחיל לחפש את התחנה מוקדם מדי. מבין את זה ע"י צורת הקרקע ומתקן מהר. 5 ו-6 תחנות של ריצה בקו ישר ו-7 לוקחת אותי אל השטח הכי מבלבל במפה. אם תשימו לב, חסרים קווי מדרון אשר אומרים מה שלוחה ומה ואדי במפה, דבר המקשה על קריאת המפה. עם קצת תושיה אני משתדל להיכנס לערוץ הנכון, אבל עקב כך שנמשכתי אחרי תחנה שראיתי מרחוק (בתקווה שיהיה לי תחנה קלה בשטח מאוד קשה), מצאתי את עצמי במרכז הבלאגן בלי שום מושג של איפה אני. עולה למקום גבוה ומשם מתחיל להבין את השטח מסביבי עד שאני מגיע לתחנה.

תחנה 8 כמו כן קשה, אבל העובדה שהיא ליד אזור קצת יותר שטוח מקלה. מחפש בואדי הנכון, ומנסה בכוח, עד שאני רואה מישהו מנקב רחוק יותר למטה (בדיעבד התחנה לא מוקמה נכון, וחבל). ל-9 רץ בואדי (של תחנה 8), חותך בזמן ומגיע לתחנה. ל-10 יש טריק מוכר. מגיעים לעץ ומשם סופרים ואדיות והפעם החלטתי לתקוף מלמטה. סופר ואדיות ואופס, פספסתי. מנסה הפעם מלמעלה ושוב מפספס. לבסוך קולט מישהו מנקב את התחנה, שהייתה מעט מוצענת בתוך שיח בואדי רדוד מאוד. מבואס רץ ל-11, ומנסה להגיע אליה בדיוק (זה עובד), ל-12 רץ בדוך, ומזהה את צורת הקרקע כדי להגיע בדיוק. 13 קלה, כיוון שרואים אותה מרחוק, ול-14 ריצה בעליה ועל השביל עד התחנה.

החלק האחרון של המסלול מתחיל עם מצפן ודיוק ל-15, מגיע ואדי אחד לפני ומתקן בהתאם. ל-16 מזהה את מתלולי העפר היטב ומגיע ישירות לתחנה. טעות אחרונה בדרך ל-17, כאשר אני מאבד את דרכי בבתרונות, עד שבמקרה אני מגיע ל-18. משם ל-17 זה קל. שאר המסלול מנקודה זאת עובר כראוי, כאשר ל-19 אני מנווט במדויק, ומ-21 ל-22, ומ-22 ל-23 אני מחליט לעלות לשביל כל פעם, וזה משתלם. המנועים חמים לקראת מחר.

מסקנות מהניווט:
-לא להימשך אחרי תחנות שלא שלי.
-להאט עוד יותר כשצריך.

לבד – תחרות מקומית במשואה 5.4.14

בניווט טיפוסי בארץ, רוב הניווט אתה פוגש בנווטים ממסלולים אחרים אשר מגיעים לתחנות שלך, או עוברים לידך. כשזה לא קורה, אתה לבד בשטח ומסתמך רק על עצמך. אין אימון יותר טוב מזה. ועוד במפה טכנית מאוד כמו משואה. וזה בדיוק מה שקרה בשבת. זינקתי יחסית מוקדם ותכנון המסלול הרחיק אותי יחסית משאר הנווטים.

מניסיון העבר, המפה הזאת מאוד מדויקת, ועם זאת טעות קטנה יכולה לשלוח אותך לכל הרוחות ולכן ל-1 העדפתי להתחיל לאט. הגעתי לשביל לשטח הפתוח, וניסיתי מהסינגל להבין מה קורה. לא מצליח, יורד לשביל מתאפס ומגיע בדיוק. את 2 אני מכיר מאליפות ישראל שהייתה שם. משתדל לרוץ בעלייה אבל הסלעים והשיפוע מקשים. מגיע לגדר ומתאפס לפי השיח הגדול ליד התחנה, וגדרות האבנים ומגיע בדיוק. ל-3 מתלבט ומחליט לרוץ על השביל מסביב וזה משתלם בריצה מהירה עד לתחנה. מגיע וחוזר לשביל כדי לרוץ ל-4 (ובנקודה זאת אני מבין ששבילים>שטח בכל מקרה). רץ על הסינגל כמעט עד לתחנה ומבזבז זמן בניסיון להתאפס (להתעלם מכל מה שלא חשוב, זוכרים?). מהעיקול בסינגל שקרוב לחווה מתחיל לעקוב ורואה את העץ מרחוק. ל-5 רץ על הסינגל אבל חותך מוקדם מדי. מתקן בהתאם לפי השטח הפתוח. ל-6 מיישם את המסקנה מ-4. רץ עד המפגש גדר אבנים והסינגל, משם עולה ומגיע בדיוק לתחנה. 7 זה כבר דילמה. לרדת לשביל לדעתי היה מוגזם, אבל אני לא דובק לגדר האבנים שמובילה עד לתחנה, ומבזבז זמן בריצה לא נוחה. מגיע בדיוק אבל לאט. 8 תחנה מאוד איטית, אבל משתדל לזהות כמה שיותר דברים בדרך. ל-9 כבר השתן עלה לראש ואני חושב שאני מצליח להבין מה קורה אבל כשלרגע אחד אני מאבד מגע, אני כבר לא בטוח מה קורה ואני מאבד זמן בהתאפסות. אחרי 3 דקות מתקן ומגיע לתחנה ומשם ללג הארוך.

הלג הארוך די פשוט עם ריצה ארוכה על שבילים, כך שהמדיטציה של הטבע, שמתחילת הניווט עד כה ראיתי בערך 2-3 נווטים, לא מפסיקה. אני יודע כל הזמן איפה אני, ומצליח לתכנן הלאה. מגיע לגדר האבנים האנכית לגדר שמובילה לתחנה, עולה ומהשביל זה ממש פשוט. ל-11 מחליט לרוץ לאורך גדר האבנים עד לשטח הפתוח, ומצליח למצוא מהר את התחנה. 12 מוכרת מניווטי עבר, ומשתמש בגדר האבנים שקרובה לתחנה בתור מעקה עד לתחנה. ל-13 מסתבך עם היציאה מהשטח אבל מהרגע שמגיע לשביל, לפיצול, מנסה עם להגיע לתחנה (מי שם תחנה על מערה באמצע שדה של צמחייה גבוהה?), ובמקרה מגיע. 14 מוכרת גם מניווט קודם, אבל עדר פרות מפחיד מפריע להגיע לתחנה. לאט לאט ובזהירות מגיע לבור, מנקב וממשיך. ל-15 מגיע במקרה, כשכל היער סבוך ול-16 מחליט להקיף על השביל מסביב. אני אמנם מגיע מהר אבל עושה טעות מקבילה ויורד גדר אבנים אחת לפני כן. קולט את זה מעט מאוחר מדי אבל מתקן בהתאם בחזרה מהשביל. ל-17 מחליט לרוץ בעמק בסינגל עד לתחנה, ומגיע מהר בזכות גדרות האבנים. עולה ל-18 בקצה הסינגל ומנסה ללא שום ביטחון לזהות את הסבכים. מגיע במקרה וממשיך ל-19.

עכשיו זה החלק שהרס לי את החוויה הטובה שהצטברה עד כה. 2 תחנות במדרון הכי סבוך, והכי תלול במפה. עולה לאט ל-19, וכבר מראש ידעתי שלא אצליח למצוא אותה בקלות. אחרי מלחמה ממושכת בסבך מגיע לסינגל וממנו תוקף חזרה ובהצלחה רבה מוצא את התחנה. 20 זה כבר חסר כל אפשרות. מקווה לטוב וכשאני כבר מתכוון להתייאש ולחזור לתקוף מהשביל במקרה רואה אותה. עולה משם לסינגל אל הסיום ו… מפספס את 21… לא נורא. היה כיף בכל זאת.

מסקנות מהניווט:
-הניווט לבד גרם לי להסתמך על עצמי הרבה יותר מאשר בדרך כלל וכפי שראיתם זה עבד לא רע.
-מצפן בסבך יכול אולי לשפר את המצב.

בעיות של דיוק – תחרות ארצית בטל-אל, לזכר תמיר מסד 22.3.14

אחד המשפטים ששומעים הרבה במהלך תחקור ניווט זה: "חשבתי שאני באזור של התחנה ולא מצאתי אותה". בניווט, צריך לנווט עד לתחנה ולא לקוות שנמצא אותה. הפעם מצאתי את עצמי יותר מדי סורק ומקווה לטוב.

זינטק היישר ליער הסבוך, ואני כבר עושה טעות אסטרטגית ראשונה. במקום שאצא מהמשולש אל הסינגל שמוביל לתחנה, אני חותך ביער ומוצא את עצמי שני קווי גובה מתחת לתחנה. מתקן בהתאם מזהה את המצוק אבל לא רואה את התחנה. מבין שצריך להתקרב למצוק ואז רואה אותה. ל-2 לוקח מצפן ומגיע בדיוק לתחנה (על הקו!) תוך כדי זיהוי השטחים השונים בדרך, וקפל הקרקע שליד התחנה. ל-3 תוקף מהשביל בשטח שסומן כמיוער, אך היה יותר פתוח. מצליח להגיע בדיוק לתחנה. ל-4 עוקב אחרי שורת האבנים עד לתחנה ול-5 סוטה מעט מזרחה אבל מצליח לתקן. האסטרטגיה ל-6 היא להגיע לעיקול בשביל ומשם לתקוף בהתאם, אבל אני לא מוצא את התחנה, ומגיע לשביל מעל. בתקיפה שנייה מהעץ המיוחד אני מגיע. ל-7 אין לי מושג מה אני עושה, אבל מצליח לזהות קצת מצוקים ולהגיע לתחנה.

ל-8 מחליט לרוץ על כמה שיותר שבילים (כי ידעתי שזה יעזור לי להרוויח זמן), ועובר במים. טעות אסטרטגית שנייה היא שאני מסתמך על עיקול בסינגל בין 8 ל-9. למה זה לא נכון? כי עיקול בסינגל יחסית קטן קשה לזיהוי. מוצא את עצמי מסתובב במעגלים עד שמגיע לשביל הגדול ומשם מגיע בדיוק. בדיעבד היה עדיף להגיע מההתחלה משם. ל-9 מנסה לתקוף מפינות היער, אבל שוב מוצא את עצמי במעגלים עד שמוצא את התחנה במקרה. שתי הטעויות האלה דחקו אותי משמעותית אחורה.

ל-10 רץ עד קצה הסינגל ומשם עם מצפן וזיהוי סוגי השטחים מגיע קרוב לתחנה, מבין שהגעתי לשטח החצי פתוח ומשם מתקן. ל-11 דרך הירוק ומגיע בדיוק.  ל-12 מחליט לרוץ על הקו (מאשר על השביל מסביב), ועובר דרך לא קלה לריצה דרך מטעי הזיתים אבל מזהה את השינוי בעצים ומוצא את התחנה בקלות. 13 קלה מהפיצול בשביל, 14 קצת מבלבלת אבל מהעיקול בשביל מגיע היישר לסלע. ל-15 מנסה לרוץ עד לשביל השני אבל משהו לא ממש תאם בין המפה לשטח. מגיע במקרה וממשיך הלאה. ל-16 מזהה הכול בדרך, בעיקר את סוגי היער ורואה את התחנה מרחוק. ל-17 מקיף בטעות על השביל כשאני מפספס את המעבר בגדר, וגם מחליט לרוץ בשטח, שמאט אותי בעלייה. עדיין תוקף מהצומת ומגיע בול. ל-18 מזהה הכול עד לשטח הפתוח שבו התחנה. משם ריצה בעלייה ל-19 ולסיום. מה יהיה עם הסיום הזה בעלייה?

מסקנות מהניווט:
-אולי התחנות היו מעט מוצנעות, אך הטעויות היו אך ורק בזכותי.
-כשיש ספק, אין ספק – עדיף נקודת תקיפה יותר ברורה בשטח כזה סבוך.
-לא לנווט על בערך בשטח עם המון מצוקים.

תווי סיום חלק 2 – תחרות ארצית בתל חדיד, אליפות ישראל שלב שני 8.3.14

בפרקים הקודמים: התחרות בתעוז לא הלכה כפי שרציתי, אז אני מגיע לתל חדיד עם מלא מוטיבציה לרוץ הכי מהר שאני יכול (שטח מאוד מהיר), וכמה שפחות טעויות (מפה חדשה ומפורטת להפליא). השטח מוכר מאוד, ואני אוהב מאוד את האזור. חדור רצון להצליח מגיע לזינוק ויאללה בלאגן.

 

מהזינוק אני כבר יודע בדיוק איפה תחנה 1 צריכה להיות. אני מכיר את המצוקים אבל בכל זאת מאבד זמן כיוון שלא רואה מיד את התחנה. ל-2 עושה טעות וחותך בירוק – אני יוצא לשביל ואין לי מושג בדיוק איפה אני. מתאפס בעזרת זה שהבור ליד התחנה היא מסומן בסרטים כמסומן, ומשם מתאפס בהתאם. 3 לג חלק. יודע בדיוק לאן לרוץ וגם רואה את התחנה מרחוק וכדי להשלים, ל-4 עושה טעות בכיוון ומגיע לשביל התוחם את המפה. מתקן מהר אבל כועס על הטעות המפגרת. ל-5 תקיפה בטוחה ומהירה מהשביל, 6 במדויק מהצומת, ול-7 טעות במקבילה כאשר אני מחפש את התחנה מצוק אחד מעל. סה"כ הניווט זורם היטב.

8 בקקטוסים המוכרים היטב, ומשתדל להימנע ממלכודות מעברים. ל-9 מגיע גם כן מהר תוך כדי זיהוי מוצלח של כל הפריטים. ל-10 בוחר לקחת את הסינגל בין המצוקים, מתבלבל קצת אבל מתקן מהר. ל-11 מתחת למנהרה, ובעזרת מצפן מגיע בדיוק. ל-12 היישר דרך השטח הפתוח ול-13 מגיע בול אבל הריצה המהירה מואטת בהרבה כאשר אני מסובב את הקרסול ביציאה מ-13. ל-14 הולך וסובל ומשתדל בכל זאת בדרך ל-15.

השליש האחרון מתחיל טוב בזיהוי כל הפריטים בשטח העמוס, אך ביציאה מ-16, אני יוצא בכיוון הלא נכון ומוצא את עצמי במקום אחד, כשאני חושב שאני במקום אחר. אני מחפש את המתלולים מעל התחנה, אבל נתקע במתלולים שלא ציפיתי להם. כשאני מבין סוף סוף איפה אני ומתאפס, התחנה מגיעה מהר. ל-18 יודע בדיוק איפה לרוץ בזכות זיהוי מהר של הקקטוסים והכרת השטח בכיוון הלוך. ל-19 מתברבר כשלא מזהה מה מסומן כלבן, ומה כצהוב, ופשוט סוקר את השטח עד שמגיע לתחנה. אותו כנ"ל ל-20. חושב שאני מבין איפה אני אבל עובר ליד התחנה ולא רואה אותה. מתאפס בזכות המצוקים, ומשם מחליט שנגמרו הטעויות. ל-21 משתדל לסחוט את עצמי במעלה הגבעה, ומזהה בזכות עמוד החשמל ליד התחנה כמה אני רחוק ממנה. דרך הסבך ל-22, ומזהה שוב את הגוש הירוק הקרוב לתחנה ואת כל המצוקים עד לתחנה. ל-23 ריצה במעלה הגבעה ונגמרה האליפות.

לסיכום, הייתי יחסית מוכן לאליפות. עם קצת יותר ריכוז בשני הימים אני חושב שהייתי מגיע להישגים יותר טובים. הן מבחינת טעויות מצפן בתעוז (תחנה 6, שעלתה לי בדקות רבות), וטעויות ריכוז בתל חדיד (הייתי מסוגל להוריד לפחות 3-4 דקות מהתוצאה, ולולא הייתי מסובב את הקרסול, כנראה גם שהייתי רץ טיפה יותר מהר). אבל, זאת האליפות הכי טובה שלי עד כה. הרגשתי מעולה מבחינת הכושר, והניווט שלי בשיאו. מפה רק לעלות.

מסקנות מהניווט:
-ריכוז כבר מהתחנה הראשונה!
-לבדוק יותר את המצפן

ועדכון נוסף: תווי סיום נקראו כך, כיוון שזה היה התווים האחרונים בתקופת הטרום צבא. מפה הכול משתנה, כפי ששמתם לב, הפוסטים באיחור של שלושה שבועות, כי הייתי בטירונות ולא היה לי זמן לכתוב. אל תדאגו. אני ממשיך לנווט ולכתוב. דניאל.

תווי סיום חלק 1 – תחרות ארצית בתעוז, אליפות ישראל שלב 1 7.3.14

כפי שחלקכם יודעים, יום לפני אליפות ישראל התגייסתי לצה"ל, והתפללתי שאוכל לצאת הביתה בחמישי ולהגיע לשני הימים של אליפות ישראל. רצה הגורל וכך קרה שבחמישי בערב כבר הייתי על האוטובוס מהבקו"ם בדרך הביתה. עם חיוך על השפתיים התכוננתי ליום הראשון מתוך שניים, ולמעשה תחרות המטרה השנייה (אחרי מרתון ת"א), שאליה התאמנתי במשך שמונת החודשים האחרונים.

 

זינקתי מאוחר במזג אויר יחסית חם, אך קיוויתי שזה לא יפריע. זינוק וכבר ל-1 עלייה (רמז להמשך?), מזהה את האבנים הבודדות, ומגיע בדיוק. ל-2 שוב מנסה לזהות את כל הפריטים, והופ הנה התחנה נגלית לעיניי. ל-3 מחליט להגיע אל מעל התחנה. כבר מתחיל להיות קשה בעלייה לקראת השביל, אבל משתדל לדחוף כמה שיותר כדי להגיע מהר והנה מגיע הסיבוב משם אני משתדל לזהות כמה שיותר פריטים ומגיע בדיוק לתחנה. 4 לג אכזרי בעלייה (אחרי מים כמובן, זוכרים שחם?), ול-5 מקיף את כל הירוק ורץ על קו האבנים עד לתחנה. סה"כ פתיחה לא רעה.

ל-6 מתפתה לרוץ אחר נווט מתחרה במסלול שגורר אותי לרוץ בשטח (כאשר אני תכננתי לתקוף מהשביל). מצליח לזהות אבל סוטה ימינה מדי ומפספס בגדול את התחנה. מבזב שם זמן רב עד שבמקרה נווט אחר מוצא את התחנה. ל-7 בקלות על הקו גובה, ומשתדל ל-8 גם לעשות כך, אך סוטה מקו הגובה ומוצא את עצמי גבוה מדי. רואה את זרם הנווטים לתחנה וכועס על עצמי, ככה אליפות ישראל לא אמורה להתנהל. לדעתי תקיפה מהמצבה מהשביל העליון הייתה יותר חכמה. ל-9 עושה טעות בבחירת הציר כאשר לא מקיף ממזרח את הכול, אך עדיין לא טועה בדרך לתחנה, ובשילוב העלייה לקראת 10 יכולתי להכריז שאני קרוב לאפיסת כוחות. חם, ותלול.

ל-10 חותך הכול, ומגיע מתחת מדי. מזהה מצוקים ומתקן בהתאם. ל-11 עם מצפן על הקו (באופן מפתיע ממש על הקו). ל-12 מתחיל את הלג בירידה (יש!), עד שמתחילה העלייה (אוף!), משתדל להישאר על שבילים וכנראה שטעיתי בבחירת הציר, כאשר אני חותך במקום הלא נכון במקום להמשיך על השביל בואדי היישר אל התחנה. מעדיף לתקוף מהואדי הגדול ליד התחנה והעץ הענק ליד 12 עוזר מאוד. 13,14 דורשות ניווט עדין ומגיע בדיוק. ל-15 אני כבר ממש גמור. רץ על השביל וחותך בשטח כי העלייה כבר לא הגיונית, מגיע בדיוק. את 16 ראיתי כבר ב-1 והיא גם נמצאת בואדי ענק. ל-17 מאבד דקה על כך שמחליק בשיחים ומוצא את עצמי על הרצפה. קם ממשיך לרוץ וחותך בשטח לפי גדרות האבנים. ל-18 רץ על קו גובה ומזהה הכול בדרך ומשם לסיום זה כבר קל.

לסיכום היום הראשון הדברים התנהלו בצורה סבירה, אך זמן רב אבד על טעויות טיפשיות (6,8,9,10 והדרך ל-12). מסיים את היום במקום 7, אך רחוק מהפודיום.

מסקנות מהניווט:
יותר מצפן!!!
לא להתפתות אחרי נווטים אחרים (תחנה 9).

כיול כוונות – תחרות מקומית בנווה שלום 1.3.13

שבוע לפני אליפות ישראל, התקיימה תחרות מקומית כהכנה ליומה הראשון, בנווה שלום, מפה הצמודה למפת תעוז, ואני חשבתי לעצמי שאמנם אני אחרי 10 ק"מ יום לפני, אבל מה רע לעבוד על ניווט עדין ועוד בסוג השטח שיהיה בניווט בשבוע לאחר מכן? בנוסף, באליפות ישראל שהתקיימה כאן הלך לי קטסטרופה, ולוותר על הזדמנות לתיקון עוול? חס וחסה.

זינוק וכבר מתחיל לאט כדי לזהות כמה שיותר פרטים ולא להתברבר. מזהה את שורת המצוקים וקו הגובה החום, את השטח הירוק ומשם רואה כבר את התחנה. ל-2 מקיף את כל השביל (טעות מצערת), אבל מגיע לסינגל ותוקף את התחנה מהפיצול – זה עובד יופי. ל-3 מגיע לשבילים ולפי שורות המצוקים מגיע בדיוק לתחנה. ל-4 ממשיך על קו הגובה ולתוך הסינגל, עם קצת מזל וקצת מצפן מגיע בדיוק ובורח לגיל רינת (שזינק 2 דקות לפני), כי הוא טועה בכיוון. ל-5 דרך השטח הפתוח וב-6 מאט ומשתדל לזהות הכול ולהסתכל רבות על המצפן. סך הכול התחלה יחסית חלקה בשטח לא פשוט.

בחירת הציר ל-7 מזמנת מבחן כושר בעלייה – גיל רינת תופס אותי שם ורצים ביחד על השביל עד לאנדרטה ומשם עם מצפן היישר לתחנה. השטח של 8 ו-9 זכור לי כמבלבל מאוד משנה שעברה, ולכן משתדל לזהות את השטחים הפתוחים שבדרך כלל מדויקים להפליא. ל-8 קצת מאט אבל שטח פתוח אחד מוביל אותי היישר לתחנה. ל-9 מזהה את גדר האבנים אבל משם מאבד מגע ובמקרה רואה את התחנה. ל-10 שוב לג ארוך אבל הפעם ברור לי מה אני צריך לעשות. יורד בשביל בריצה מהירה ומשם עד לתחנת מים – לאחר מכן, עם מצפן וזיהוי כל סוגי השטחים נופל על התחנה בדיוק. ל-11 בואדי בקלות, ל-12 דרך 5 אבל אבל עושה טעות כשאני מגיע מעל המצוק. ל-13 השחצנות תפסה אותי. הייתי בטוח שאני באותו קו גובה שהשתמשתי בו בין 3 ל-4, כשלמעשה הייתי אחד מתחת, אבל קולט בזמן ומתקן יפה. ל-14 כבר נגמר הכוח בעלייה… ל-15 מגיע לשביל וחותך עם מצפן. מגיע ימינה מהתחנה ולא קולט… מסתובב עד שמגיע לתחנה של מסלול אחר ומתאפס. כדי להמשיך את הקו, גם ב-16 אני ליד התחנה אבל מפספס – מתאפס באמצעות קרחת ויאללה לסיום.

מסקנות מהניווט:
-צריך לעבוד על כניסה יותר מהירה לשטח.
-כרגיל, השתחצנות עולה ביוקר.

פינת הלג:
לגים 6-7 ו9-10 היו מצוינים. מוזמנים להביע דעתכם כאן

עדכון קטן: אני בחמישי האחרון (6.3) התגייסתי. לכן, זמני בבית אינו רב ואכתוב כשאוכל… אליפות ישראל תעלה כשיהיה לי זמן, וזה כנראה עוד שבועיים :/. עמכם הסליחה מראש, מבטיח שזה יבוא 🙂

מוזמנים להתבונן במפות עד שיעלה הניתוח: תעוז ותל חדיד

זכות הבחירה היא בידך – תחרות מקומית בכפר החורש 22.2.14

יש משהו משונה בניווטי בחירה חופשית וסקור, כי פתאום תכנון המסלול נופל עלייך. אתה מחליט כמה תטפס וכמה תרד, ואתה מחליט מאיזה זוויות לתקוף כל תחנה. בניווט כזה, עם תכנון נכון, יש לך מינימום עלייה וכמה שיותר תחנות נוחות לתקיפה. בכפר החורש הייתה לי הזדמנות לנסות ליצור לעצמי מסלול פחות פיזי, במפה מאוד פיזית (המפה היא למעשה גבעה אחת ושלוחותיה).

בזינוק מבט כללי על המפה ויש תחושה של לפחות איך להתחיל. מחליט לרוץ ל-11 ומשם בכיוון כללי נגד כיוון השעון. כבר בדרך ל-11 התרסקות בהמראה כאשר אני מנסה לעבור גדר בקר (כמובן שנכנסתי מוקדם מדי לשטח עקב סינגל לא ממופה), ומתרסק על המרפק הימני שלי. מבין איפה אני במפה, לפי השטח הפתוח ומשם דרך רצועת היער היישר לתחנה 11. הבאה בתור, 15. רצועת השטח הפתוח ברורה בשטח ומשם רץ לאורכה עד שאני רואה את מדרגת הסלע. ל-2 ריצה מהירה לשביל ובקלות מוצא אותה. התחנה הבאה בסדר היא תחנה 13 אשר ניווטית היא קלה, אך תכנונית היא נבזית לגמרי. אם תשימו לב, היא נמצאת מעבר לואדי המשמש כגבול הצפוני של המפה. לכן גם חייבים לרדת אליה ולעלות (3 קווי גובה!), וגם לעלות חזרה אחרי זה לשאר התחנות… בנוסף יש תחושה שהיא מוקמה כדי שאנשים יקפלו אותה החוצה ויפסלו כי הם לא שמו לב…

חזרה להר המרכזי, ומנסה לתפוס את העיקול בסינגל שבכלל לא ממופה. באיזשהו שלב מוותר על כך ועולה בכיוון כללי לתחנה. מזהה את השטח הפתוח, ומגיע בדיוק. ל-4 על קו גובה ומגיע בדיוק בעזרת המצפן. ל-12 שוב משתדל לשמור על קו גובה ומזהה את המצוק הענק מהשביל. ל-19 מנצל את העלייה כדי להחליט על שאר המסלול, ומגיע בדיוק לסלע שנראה מרחוק לכל כיוון. טעות ראשונה בניווט לתחנה 14 כאשר אני לא מזהה שהגדר המובילה לתחנה היא מרוסקת במפה ולכן מסתמך עליה כגבול ברור שיתעל אותי לתחנה. קולט נווטים שבאים מכיוון התחנה ומתקן בהתאם. טעות שנייה בדרך ל-7. יורד בסינגל הנכון אבל בטוח שאני בסינגל השני לכן מחפש את התחנה בצד הלא נכון של השטח הפתוח. מבין את זה מאוחר מדי, מתקן וגם מסובב את הקרסול בדרך לשם. ל-5 עליה לא פשוטה בואדי, אבל סופסוף מים, וירידה לכיוון 18. מגיע בדיוק ל-18 ובוחר לחתוך בשטח לכיוון 8. בעלייה לכיוון 9 התלבטתי אם לקחת קודם את 6 ואז את 9, אבל מחליט את ההפך. זה מתגלה כטעות. העלייה מהפיצול יותר קצרה לכיוון 6 מאשר אם אתחיל את העלייה מ-9. מקלל את עצמי על הטעות המפגרת ומ-6 רץ בירידה לכיוון 17, שגם היא כמו המגמה הכללית של החלק הזה בניווט, בעלייה. ל-16, חצי מת, מגיע אחרי עלייה לא פשוטה, ל-10 משתדל לשמור על קו גובה ומגיע בדיוק להפרש בין המצוקים מול התחנה ומשם ל-1 אני כבר ממש ממש ממש מותש. משתדל שלא לעקם שוב את הרגל בירידה לשביל ושמח שסידרתי לי סיום בירידה.

תיקונים ששמעתי מאנשים שסיפרתי להם על המסלול שלי: אולי היה עדיף להתחיל מ-1 ואז לרדת לכיוון 11. היה חוסך עלייה בשטח לא קל לריצה כשאני כבר מותש. בהמשך לתיקון זה, אולי עדיף היה לשמור את 6 כתחנה לפני סיום.

פינת ה"לג":
ועכשיו אתם, איך אתם הייתם אוספים את כל התחנות? לא חייבים לציר ציר ניווט אפשר למתוח קו ישר בין התחנות: http://maps.worldofo.com/webroute/?id=727

מסקנות מהניווט:
-לא להשתחצן (תחנה 7), זה עולה ברגליים מסובבות.
-כושר משתפר, אבל צריך לעבוד על ריצה בעלייה.

המרחק הכי קצר בין שתי נקודות (הוא בקו ישר?) – תחרות מקומית ביער אילנות 21.2.14

אחד המשפטים הכי ידועים בתלודות הניווט הוא שהדרך הכי קצרה בין שתי נקודות היא בקו ישר. בא הניווט ומוכיח אחרת. מספיק שיש לך גבעה בין שתי הנקודות וכבר אנשים לא בטוחים בעצמם. אפילו החזקים ביותר יתחילו לפקפק בעצמם ככל שהגבעה מתקרבת להיות הר. בניווט באילנות ניסיתי לבחון את העניין היות והיער יחסית שטוח, אך סבוך בחלק מהמקומות ואף קוצני.

מהזינוק לאחד כבר יש מכשול… אז כדאי לרוץ מהר, רץ בין השבילים כיוון שהכיוון של המטע ביציאה מצור משה אינה מאפשרת ריצה מהירה. מגיע בקלות, מתלהב ובדרך ל-2 הדרך הכי קצרה היא מעט בעייתית. צריך לעבור שני מתלולי עפר + קריאה לא מוצלחת שלי של המפה אני מוצא עצמי מסתובב מעט בסבך לפני שאני מחליט לצאת החוצה, להתאפס ולמצוא מחדש. ל-3 מנסה כמה שיותר בקו ישר אבל, עלייה, וגם קוצני מאוד. מגיע לאן שאני חושב אבל רואה שהתחנה מזרחית לי. מתקן ורץ לתחנה (לדעתי היא אינה מוקמה נכון כפי שמראה הג'יפיאס). ל-4 משתמש בשביל כדי להגיע לקו של התחנה ומגיע בדיוק ומפה אני ממשיך בידיעה כל הזמן איפה אני. 5 פשוטה, ל-6 מגיע מלמעלה בדיוק, ל-7 אין מה להתברבר וגם כך ל-8. עד כה ניווט מוצלח, ומתחיל את ההקפה בדרך ל-9. כל הזמן אני משתדל לרוץ מהר. השטח יחסית מאפשר כך ואני מנצל את זה ככל הניתן.

את התחנות המיוערות אני מכיר מהעבר ולכן אני יודע בדיוק איפה 9, איך להקיף את המבוך של 10, ושהסבך של 11 זה קקטוסים. ל-12 סוטה בטעות לשביל המרכזי, אבל מתקן מהר, ל-13 לוקח הימור ומקיף מסביב. רן שביב שרץ דרך הביצות היבשות ויצא אחרי מ-12, הגיע לפני.

הדרך ל-14 ארוכה, וזה דורש ממני כוח רצון של ברזל לא לעבור להליכה. האימונים משתלמים, אין ספק. 15 פשוטה ול-16 סוטה מהקו הישר עקב סבכים אבל ידעתי איפה אני נוחת ולכן התיקון קל. ל-17 חותך את הכול ולא רואה בעיניים (ממש ניסיתי לרדת מ-40 דקות), ועובר דרך פעילות של בתי ספר. ל18 דרך השטח החצי סבוך, ל-19 הולך על בטוח ורץ מהר יחסית על השבילים. לשם השוואה, רועי שיצא לפני מ-18 חתך בסבך והגעתי לפניו ל-19. ל-20 ירידה לפארק ומסיים בתחושה טובה.

מסקנות מהניווט:
-מותר להקיף על שבילים כשהשטח בלתי אפשרי.
-לא להתלהב ולקרוא מפה כראוי לאורך כל הניווט.