שריטות בידיים – תחרות ארצית בנאות קדומים, אליפות החורף יום 1 27.12.13

אליפות החורף שכולנו חיכינו לה הגיעה סוף סוף, אחרי שנדחתה בשבועיים עקב סופה פסיכית שהייתה הופכת את הניווט שגם ככה היה קשה, לבלתי אפשרי… את האליפות פתחנו בנאות קדומים, על מפה חדשה וכל הניווט הדהד לי בראש המנטרה לעונה השנה: "אני נבחן מול עצמי בעיקר, כמה שפחות טעויות ניווט עדיף על מהירות גבוהה יותר וטעויות רבות". אחרי שהזכרתי לעצמי את זה, קדימה לזינוק וקפיצת ראש לסבכים של נאות קדומים.

נאותקדומיםציר

ניווטים חייבים להתחיל בקצב סביר, ובייחוד כשזה אליפות וזה כדי להיכנס למפה ברגוע, ובלי טעויות. כך התחלתי באמת. הכל מסתדר לפי המפה ופתאום המצוק של 1 נגלה לעיניי. ל-2 הולך על בטוח מסביב כיוון שידעתי שבשטח אני עלול: א. לרוץ לאט יותר. ב. לא לדעת איפה אני נוחת בכביש, ולבזבז זמן על התאפסות. את העץ של 2 מזהה מרחוק, ומגיע בדיוק. ל-3 מתחיל קצת באופסייד, ונתקע בסבך. חוזר אחורה ומזהה גם מרחוק את חלקת היער המדוברת. תחנה 4 טריקית, אבל שני דברים עוזרים למצוא אותה: 1. מהפיצול בשביל (עליו רצתי), אם ממשיכים על אותו קו גובה מגיעים היישר לתחנה. 2. עץ גדול מצפון לתחנה משחק תפקיד בתור מאפס במקרה של ברבור. למזלי הגעתי בדיוק למערה. אפשר לומר שהתחלתי את הניווט באופן יחסית חלק.

ואז, תחנה 5 הגיעה. תחנה יחסית פשוטה בקצה המדרון אבל הצלחתי לפשל בירידה כיוון שלקחתי את הירידה באלכסון, וגם התפתיתי ללכת לבדוק תחנה שלא שלי (שידעתי שהיא לא שלי!). תיקון מהיר ולשכוח כמה שיותר מהר מהתחנה. לג ארוך ראשון במסלול נותן בחירת ציר יחסית מידית. מתחרה שלי שתפס אותי ב-5 מחליט לרדת למטה, אני עולה לשביל ורץ עד לאגם על שביל בקצב סביר יחסית. משם אני מנסה לתפוס את הסינגל שעולה אבל לא מוצא אותו ובעצם נלחם בשיניים בטרסות בעלייה. מגיע סוף סוף למעלה, שותה מים ומוצא את התחנה בקלות. תחנה 7 מעוררת דז'ה וו לתחנה 5, כיוון ששוב רצתי לתחנה שלא שלי (מה קורה איתי?), אבל מתקן מהר. ל-8 סטייה לא ברורה עד לכביש, ומשם ריצה על שבילים עד לתחנה. תחנת קהל פשוטה ,ול-10 אני כבר מתחיל להיגמר. קדימה לחלק האחרון של המסלול.

דווקא את 11 ניחשתי במידה מסוימת. בהכנה לתחרות ראיתי את הכביש הדרומי וציפיתי ללג מפתה לכיוון הזה. זה השתלם. ריצה מהירה על השבילים עד לסינגל שהוביל לתחנה בדיוק… אבל התחנה הייתה קצת יותר נמוכה ומוחבאת ממה שציפיתי, אז פספסתי והמשכתי עד לפרדס (?), וחזרתי כשהבנתי את הטעות. ל-12 במבוך בסבך איכשהו מזהה את התחנה למרות שהמנסרה נפלה והפכה את העמוד לחלק מהטבע. 13 אמורה להיות פשוטה, אבל עקב הססנות בירידה וחוסר ריכוז בסינגלים איבדתי קצת זמן. קולט את הטעות ומגיע בדיוק. עוד לג ארוך אחד לקראת סיום, ואני חצי מרוצה מאיך שביצעתי אותו. החצי השני (מהרגע שהגעתי לשביל), היה בסדר. אבל הייתי צריך לצאת מהאזור המגעיל הרבה יותר גבוה. בזבזתי זמן רב על חיפוש מעברים בסבך, זמן שהיה יכול להיחסך. ל-15 קיר, אבל עוברים את זה בקושי. ל-16 מעדיף לרוץ מסביב (כי לעזאזל עם הטרסות האלה), ומצליח לחסוך קצת זמן עם ריצה בקצב אמנם איטי, אבל יותר מהיר ממה שהייתי רץ בשטח ומשם בירידה מהירה לסיום וככה נגמר לו היום הראשון.

מסקנות מהניווט:
-הייתי יכול לחתוך קצת יותר, אבל הרווחתי זמן רב בכמה בחירות ציר על שבילים (2,6,11).
-קצת יותר ביטחון באזור התחנה היה מונע הססנות.

פינת הלג:
חידוש בבלוג! אם אני מזהה לג מעניין מהתחרות הספציפית עליה הרשומה הזאת מדברת, אני אוסיף אפשרות לצייר את הציר שלכם מאותו לג מעניין.
הפעם: 10-11 היה הלג האהוב עליי במסלול של נאות קדומים השנה וזאת כי השביל אמנם היה קצת יותר ארוך, אבל סיפק נקודת תקיפה מדהימה לבלאגן בתוך הטרסות. מה דעתכם? מוזמנים לצייר:
http://maps.worldofo.com/webroute/?id=689

פורסם בקטגוריה 2013-2014 | תגובה אחת

לגים תמהונים ואיך להימנע מהם – תחרות מקומית באלון הגליל 7.12.13

כולם מכירים את התופעה הזאת, את אותו לג שאין לך מושג מה בדיוק עשית בו אבל בצורה מסוימת לא ברורה הצלחת להגיע לתחנה עקב סלע אחד בודד שזיהית בדרך, אותו חוש ניווטי שכביכול אומר לך שאתה במקום הנכון. בעיניי, בניווט אין מקום ל"בערך", אך עדיין זה קורה לי, והתחרות באלון הגליל הייתה הוכחה לכך.

אלוןהגלילציר

תחנה ראשונה פשוטה ומהווה את נקודת הפתיחה לניווט הקלאסי שהובטח לנו כי כבר לתחנה 2 לג ארוך. אני חושב שהבחירה הטריוואלית הייתה מהשביל, אך שי מתכנן המסלול אומר שלחצות את הואדי עשוי להיות מהיר באותה מידה. אני טוען כי אם תחנה אחת הייתה נמצאת יותר קרוב ל-16, אך מתחת לשביל, יותר נווטים היו מתפתים לחשוב על לחתוך הכול. תחנה 3 היא דוגמה קלאסית ללג תמהוני. לא בחרתי ממש נקודת תקיפה והסתמכתי על ואדי ועל שטח חצי פתוח. במקרה הגעתי לתחנה ולדעתי זה היה יכול להימנע. הייתי צריך להמשיך עוד מעט על קו הגובה ולהגיע לסלע המסומן ומשם לתקוף. 4 קלה, ול-5 עבודת מצפן מוצלחת מביאה אותי היישר אל מדרגת הסלע הברורה, ואל התחנה בקצה שלה. 6 גם דורשת ריכוז והקפלי קרקע פתאום מסתדרים לי בעיניים כך שאני מגיע בדיוק לתחנה.

תחנה 7 לא פשוטה. אני חושב שבחירת הציר שלי הייתה נכונה רק שלאורך הדרך לא ממש ידעתי איפה אני. שבילים נוספו בדרך לישוב, ומהרגע שעברתי את הואדי לא ידעתי במה להיאחז כך ששוב, במקרה זיהיתי את הסלע מרחוק והגעתי, ואני ממש לא בטוח מה היה אפשר לעשות פה חוץ ממצפן. אולי היה אפשר להתחיל לתקוף ממדרגת הסלע בואדי אבל זה לשלם בשני קווי גובה. גם ל-8 אני לא בטוח מה עשיתי. פשוט רצתי בלי סיבה עד שבמקרה הגעתי לנקודה הכי גבוה בחלק זה של המפה ולא מצאתי את התחנה. מבט לאחור מגלה שפספסתי בכמה מטרים את התחנה, אבל מתקן ו-9 קלה.

ל-10 שוב זורק את עצמי ורץ לכל כיוון חוץ מלכיוון התחנה (מה יהיה?!?!). מנווט ממש ממש לאט על צלע הגבעה התלולה, וקולט את גודל הטעות בכך שמבין ש10 נמצא מעל צומת והצומת נמצאת משמאלי… הבנתי כי לא הסתכלתי על המצפן ביציאה מ-9 ולא רצתי לכיוון הצומת מעל 10. 11 מושלם על הקו, ל-12 בחירת ציר די ברורה. אחרי מעבר הגדר מתחת לאזור הבנייה מדדה עד לסינגל, מזהה את העץ הבודד ומגיע בדיוק מירבי לתחנה. ל-13 מסתמך על הגדר ועל השטח הסבוך, ושוב מצליח להגיע בדיוק. טעות אחרונה לסיום בתחנה 15 בה ירדתי קו גובה אחד יותר מדי. משם עלייה פשוטה לסיום ועוד ניווט מוצלח הגיע לקיצו.

מסקנות מהניווט:
-אין מקום לעל "בערך", דברים כאלה מובילים לאיבוד זמן.
-צריך להפוך את ההסתכלות על המצפן לרוטינה בכל יציאה מתחנה.
-בחירת נקודת תקיפה ברורה היא קריטית לניווט מוצלח.

פורסם בקטגוריה 2013-2014 | כתיבת תגובה

על החשיבות בתכנון מראש – תחרות מקומית באלונים 6.12.13

רבות הפעמים שאני שומע נווטים אחרים ואת עצמי בפרט חוזרים על המשפט הזה: "ירדתי מהשביל, ופשוט לא מצאתי את זה", "פספסתי בקצת", "הייתי ליד/באזור התחנה". הקטע הוא שבניווט יש שתי אפשרויות: או שמצאת את התחנה, או שהלכת לאיבוד. באלונים הוכחתי לעצמי את החשיבות בתכנון מראש של לג, בפרט בשניים שלושה לגים שבוצעו באופן גרוע להחריד.

אלוניםציר

כבר בתחילת הלג הראשון התחלתי לרוץ בלי קריאת מפה מוצלחת. אני רוצה להאשים את כיוון משפך הזינוק, אבל לא שמתי לב שחיתוך בין הבתים יקצר משמעותית את הזמן, וגם ניווט "על בערך" באזור התחנה אמנם לא עלו לי בדקות רבות, אך דבר שכזה לא מומלץ בכלל בשום תחילת ניווט. היצירתיות ממשיכה בדרך ל-2, כאשר אני לא מוצא שום דרך הגיונית לתקוף את התחנה (עוזי צודק בתקיפה מהצומת, אבל עדיין מסוכן בסבך), ואיכשהו במקרה מצליח להגיע אליה בעזרת קריאה חכמה של קווי הגובה. שימו לב שהתחנה נמצאת במרכז השלוחה, בקו פרשת המים, כלומר ברגע שהתחלת לרדת, פספסת. בעזרת תושיה והשוואה לשטח הירוק מצפון לתחנה הצלחתי להגיע. 3 ממש פשוטה, וכך גם 4. ל-5 מצליח להגיע יחסית קרוב ועולה מוקדם מדי, אך מזהה את משטח הסלע מאחורי התחנה והאבן ניצבת לה ככה באמצע.

ועכשיו, לטעות האלגנטית הראשונה שלי. ל-6 הייתי מעט שחצן אפשר להגיד, וזאת כי הכרתי את התחנה משנה שעברה. הנחתי שהעץ יהיה בולט ומסתבר שעברתי ממש ליד התחנה. אבל לא, אם אתם שמים לב, הקו יוצא אל מחוץ למפה. אני אכתוב את זה שוב. עליתי הרבה יותר מדי, ויצאתי מהמפה. אחרי ויכוח ארוך מאוד עם עצמי, החלטתי לרדת למטה ופתאום אני מוצא את השביל מעל לתחנה. מיותר לציין שכעוס המשכתי לרוץ והיה לי קשה לשכוח מהטעות המעצבנת הזאת. 9 דקות שהלכו לאיבוד בלי שום סיבה.

אחרי האלגנטיות הזאת, תחנות 7 ו-8 פשוטות, ל-9 מנווט יפה בין המדרגות, את 10 מזהה משנה שעברה ואת 11 מוצא בקלות. ל-12 מסתבך מעט עם המעבר בגדר ומתעכב בזיהוי מתלול העפר שלא הודגש מספיק לדעתי, כאשר בשטח הירידה בקרקע הייתה הרבה יותר דרמטית מאשר צויר במפה. לא נורא מצאתי. 13 קלה ול-14 עושה את טעות מטופשת מספר 2 – רצתי כמו אדם שמסתמך רק על המצפן שלו, אך בפועל התחלתי לחפש מוקדם מדי, ולא הסתכלתי יותר מדי על המצפן וככה הלכו לפח עוד 3 דקות. ניסיתי לשווא לזהות את הקרחות, אך באיזשהו שלב בהשוואה עם השדות מסביב הגעתי לתחנה. הערה קטנה: התחנה מוקמה בתוך השקע, ולא הייתה נראית עד שעמדת עליה (תחושה מוכרת… תחנה 5 מכאן)

טוב… ל-15 מחליט לבוא מלמעלה ומשתלם עקב קווי גובה יחסית נוחים לריצה ושטח לא בוצי מדי. 16 גם קלה למציאה, כך גם 17 והנה הלג הארוך של המסלול, שבעיניי די תמוה. אין בו יותר מדי בחירות ציר וזאת עקב העובדה שליד השטח הירוק אין מעבר כלל וכלל. זה בערך מצמצם את כל האפשרויות לניווט לכדי אפשרות אחת דרך מעבר הגדר ליד האורווה. מזהה בזכות הגדר איפה אני עד לתחנה. 19 לא נראית מזמינה, אבל עבודה נכונה עם הגדרות והעובדה שנגמרו הקוצים (או כך חשבתי), מגיע בדיוק.

טעות כפולה בתחנה 20, גם בחרתי בסינגל הלא נכון, וגם הקפתי על הגדר מסביב בלי שום סיבה. עדיף היה לרוץ בירוק ואם לא נופלים על התחנה, להתאפס לפי הגדר המערבית, ולמצוא את התחנה בזריזות. ואי אפשר בלי שתי עליות משובחות לסיום: לתחנה 21 עלייה בכביש התלול, ול-22/23 עליה בכבישי הקיבוץ הלא מתונים.

הצעה לעתיד: זוכרים מה איתי כתב לאחר התחרות בטכניון? אז אותו המקרה כאן. יש כאן שטח קלאסי לניווט ספרינט לא פשוט (השבילים בקיבוץ מסורבלים מאוד), אז למה לא לעשות ניווט ספרינט כמו שצריך?

לסיכום:
-צריך לתכנן יותר חכם לגים לפני שתוקפים על עיוור.
-צריך לדעת להכיר בעובדה שעברתי את התחנה, ולחזור לנקודה יותר ברורה.

פורסם בקטגוריה 2013-2014 | כתיבת תגובה

לא רק ביער – תחרות מקומית בעזריאלי 28.11.13

מי שבשישי האחרון נקלע לעזריאלי בשעות הבוקר צפה בתופעה מעט מוזרה: גברים, נשים, נערים, נערות, ילדים וילדות רצים בטירוף בתוך הקניון עם מפה ביד ונזהרים שלא לדרוס אנשים בדרך. למי שתהה על מה מדובר, התקיימה תחרות ניווט בין 7 קומות הקניון של עזריאלי, מקומה -3 של החניון, עד לקומה 3.

עזריאלי

תחרות הניווט בעזריאלי, בפעם הרביעית שלה, התקיימה השנה בשיתוף עם מירוץ המדרגות של עזראילי, בו עוד איזה כמה מטורללים מטפסים מקומה -4 (ולכן לא הגענו לשם בניווט), עד לקומה 49 של המגדל העגול. אבל זאת לא הסיבה שהתכנסנו כאן היום.

כפי שאתם שמים לב, הפעם אין ציר. זאת והואיל כי בתוך הבניין הGPS משתגע ולכן במקום ניתוח מלא של כל התחנות, אספר על כמה מקרים ספציפיים מעניינים מתוך המסלול.
הרעיון בניווט הזה הוא לשים לב למעברים המתאימים לכל תחנה, ומי שניצח היה זה שבחר כל פעם את פיר המדרגות הכי מהיר ולמעשה חסך זמן רב בכך שעבר בין קומות שלא בפיר המרכזי (המעגל הצהוב). כמו כן, מי שהיה מרוכז בקומות של החניון (שנראות אותו דבר לכל כיוון), לא איבד זמן על התאפסות. לפחות אני הייתי צריך חצי דקה (קריטי בניווט כזה), בכמה רגעים שלא היה לי מושג איפה יצאתי.

אני אתן דוגמה.
הציר ההגיוני בין תחנה 3 ל-4 הוא דרך המעגל המרכזי. אבל, ישנה דרך יותר מהירה. אם נעלה קומה מעל תחנה 3 נגיע לתחנה 17 בקומה -1 ומשם ניתן לצאת ולרוץ במהרה לכיוון תחנה 4.
דוגמה נוספת למקרה כזה הוא לג 7-8. אמנם במהלך הניווט לא שמתי לב לזה, אבל אם הייתי יוצא מ-7 לכיוון 24, ויורד קומה, הייתי מגיע יותר מהר ל-8 מאשר דרך הפיר המרכזי. כנ"ל 11-12, הרבה יותר מהר לעלות קומה מעלה 11 ולצאת ישר לחניון ולרוץ אל התחנה. כך גם לגים 16-17 (דרך תחנה 3), ו-24-25 (דרך 8).

אני רוצה גם לציין את הלג הכי קשה במסלול, 22-23 אשר טיפס מקומה -3 עד לקומה 3, כלומר 7 קומות ברצף (!). פשוט זה לא היה, אבל גם את זה צלחתי. חייב לציין שמרוב עייפות כבר בסוף המסלול לא היה לי כוח לרוץ את 2 המדרגות האחרונות במדרגות הנעות.

לסיכום, למעט מספר תקלות קטנטנות היה ניווט מוצלח מאוד, ותמיד כיף לחזור למפה הזאת שמפתיעה כל פעם מחדש. מקווה שאולי בכל זאת יהיה עוד ניווט שם, אני ממש נהניתי.

מסקנות מהניווט:
-הכושר משתפר! הרגשתי ממש טוב רוב המסלול.
-לא לוותר, צריך להילחם בשיניים עד הסוף.

במהלך הניווט גלעד ואיילת איילי צילמו את הניווט, להלן הסרט: (ואני מופיע ב:037)

פורסם בקטגוריה 2013-2014 | 2 תגובות

לאט כן, בטוח לא כל כך – תחרות ארצית בשמשית 23.11.13

אחת המטרות שלי, ביחד עם שיפור הכושר, הוא שיפור מהירות הניווט שלי. כלומר, אם עד כה הייתי מנווט ללא טעויות בקצב מסוים, כעת, כאשר אני מסוגל לרוץ מהר יותר, המטרה היא להביא את הניווט לרמה הזאת. עם זאת, ההנחיה של קרן המאמנת לפני הניווט הייתה לנסות ולנווט ללא טעויות, גם במחיר של האטה.

שמשיתציר

טוב… עם ההנחיה הזאת בראש יצאתי לכיוון המשולש בזינוק מיוחד מאוד (לא כל יום מזנקים גם עם דוידי וגם עם ערן סגל באותה דקה). לתחנה 1 נקטתי בגישה הבטוחה ומהעיקול בשביל הגעתי בדיוק לתחנה. כנ"ל 2. קל מאוד לזהות את המערה מתחת לתחנה, לכן עולה מעט לפני (וכבר מתחי להרגיש את קווי הגובה), ומגיע בדיוק. 3 זה לג מוכר מתחרות לפני כמה שנים, יודע שהואדי משחק תפקיד מרכזי, וגם מזהה הכל בדרך ובזהירות ועל מנת לא לבזבז זמן. 4 נוקט בגישה קצת יותר אגרסיבית וזה משתלם, עובר לואדי הבא ומגיע בדיוק. ל-5 טעות תכנונית ראשונה. לא הייתי צריך לבזבז זמן בכלל על לחשוב לחתוך. הירוק מזעזע, וההססנות הזאת בעייתית. כמו כן טעות בזיהוי בדרך ל-5 בשטח הפתוח ומגיע לסינגל במקרה. מתקן וגם 6 יחסית פשוטה למציאה. ל-7 מחליט בצורה נבונה לקחת את הצד השני של הסינגל (בניגוד לכמה נווטים אחרים שידוע לי כי עשו אחרת), אך בירידה מהסינגל היה לי קשה מאוד לזהות מה יער ומה לא, ובמקרה מוצא את התחנה.

8 יחסית פשוטה לבחירה. מגיע מהקצה של השביל העליון היישר לשביל שמוביל אל מתחת לתחנה. כמובן עוצר לשתות מים ומשם מתחיל עלייה ארוכה ומתישה של קווי גובה רבים. 9 גם קלה, ומשורת התעלות והבורות קל למצוא את התחנה. ל-10 מחליט החלטה אסטרטגית של עליית עוד 2 וחצי קווי גובה עד לכיכר, ומשם ירידה מהירה יחסית לעומת הקפה יחסית ארוכה מסביב. מוצא מהר את התחנה. ל-11 אני כבר מותש.

בתחנה 12 זה מגיע. הטעות הגדולה שלי בניווט זה. התחלתי נכון על קו הגובה, אבל עברתי מעל התחנה ולא ראיתי אותה וכמובן הנווט המהולל שבי מסרב להכיר בעובדה שהתרחקתי יותר מדי עד שהגעתי למערה הצפונית כ-100 מטר. שם התאפסתי ומצאתי את הטעות. כועס מאוד על הטעות המשכתי הלאה. 13 קלה, ל-14 גם לא מסובך, אבל ל-15 מרוב תסכול כבר לא ממש חשבתי מה אני עושה. במקום לעלות על השביל ולרוץ צפונה, החלטתי לחתוך איכשהו בלי לדעת מה אני עושה וזה לא טוב. העיקר כתבתי לעצמי לשמור על קור רוח לפני הניווט. מצליח בכל זאת להגיע לתחנה כי השביל ברור. משם ל-16 דרך הואדי בקלות ורצף התחנות האחרונות מתישות (כ-12 קווי גובה ברצף), אבל קלות. מסיים מבואס על הניווט הזה, בעיקר כי הייתי יכול למנוע מספר טעויות מפגרות.

מסקנות מהניווט:
-חייב לשמור על קור רוח. אסור לתת לטעויות להסיט אותי מהתחנה שלאחר מכן.
-הכושר ממש הגביל אותי בניווט זה, ובכל זאת, לפני שנה היה יותר גרוע.

פורסם בקטגוריה 2013-2014 | 5 תגובות

טעות קטנה ברגע גדול – תחרות מקומית בגבעת עוז 15.11.13

טעויות בניווט הן רבות ומגוונות. בין אם זאת טעות מקבילה, או אי לקיחת כיוון, זיהוי לא מדויק של המפה או "אניסת" המפה, כל נווט חווה את טעויות אלה במהלך הניווטים השונים. ההבדל בתוצאות בין נווט לנווט הוא הרגע בו הנווט ביצע את הטעות הזאת, כמה היא חמורה, וכמה מהר הוא מתאושש מהטעות וממשיך לנווט. עם המחשבה הזאת בראש אפשר לדבר על הניווט שלי בגבעת עוז.

גבעתעוזציר

הניווט החל באופן יחסית חלק, כאשר את ארבעת התחנות הראשונות הצלחתי למצוא יחסית בקלות, היער פתוח ונקי כמעט לחלוטין מצמחיית קרקע, והטעות הראשונה הגיעה בתחנה 6. למען האמת, הייתי על קו הגובה הנכון ואין לי שום מושג למה ירדתי למטה. אני יודע בדיוק למה עשיתי את זה. מתחרה שזינק דקה אחרי תפס אותי בתחנה הזאת. במקרה ראיתי את התחנה יותר גבוה ממני והבנתי את הטעות, אך זה גזל זמן מכיוון שהתעקשתי שאני במקום הנכון ולא ממש הצלחתי לזהות היכן אני נמצא. המשכתי ל-7, מנסה לשכוח מ-6 והנה עוד פעם. רץ ועובר את התחנה באלגנטיות, קו גובה וחצי מעליה. האמת, לא התחלה מזהירה אבל מילותיו של שי בקורס: "לשכוח מהטעויות כמה שיותר מהר". טוב… 8 עוברת בקלות, כך גם 9 ו-10 ומשם אני חוזר לגבעה המרכזית של המפה.

משהו לא מסתדר לי ברווח בין תחנה 11 לשביל, אבל מוצא בכל זאת, וגם 12 יחסית קלה (אמנם עם סטייה קלה, אבל בכל זאת לא רצינית). עכשיו 13 זה לג מעניין. היות וידעתי שהיער יחסית פתוח נתתי לעצמי את האפשרות לרוץ ביער. הדבר היחיד שלא חשבתי עליו הוא איך אני אדע שהגעתי בדיוק לתחנה? בדיעבד הייתי צריך לרדת לשביל וממנו לתקוף. אבל לא, הייתי חייב להיות שחצן ולא לרדת לשביל. במקרה מצאתי את התחנה. 14 לא יותר טובה. ניסיתי לנווט שם לאט ככל שיכולתי ועדיין פספסתי את התחנה וראיתי אותה מאחורי. לפחות את 15 הצלחתי בצורה טובה.

16 דורשת ריצה ארוכה (ומיותרת בעיניי) על שביל. וכיאה לניווט הזה, שוב פספסתי את התחנה. ראיתי תחנה אחרת והבנתי שזאת 17, חזרתי אחורה ותיקנתי. 17 ו-18 פשוטות ואפילו היה לי הרושם שאצליח לרדת סוף סוף משעה. אפילו הצלחתי לתפוס את הבחור שזינק דקה אחרי ונעלם. 19 קלה, ול-20 אני פשוט מתחיל לרוץ ללא כל תכנית כלשהי. בדיעבד הייתי צריך להמשיך על שורת המצוקים. עקב חוסר חשיבה המשכתי פשוט לרוץ ופתאום ראיתי את 21. משם ניסיתי לתקן ועדיין לא הצלחתי. בסופו של דבר מצאתי את התחנה במקרה ומשם ספרינט ל-21, מקלל את עצמי על הטעות המטופשת. ל-22 תקיפה מוצלחת מהעיקול בשביל וזיהוי משטח הסלע ומדרגת הסלע המקבילה. ואי אפשר לסיים ניווט בלי טעות אחרונה לסיום. רץ מהר כדי לפצות על הזמן בתקווה שאסיים מתחת לשעה. מגיע לשקע ליד התחנה ובטוח במאה אחוז שאני מפספס משהו. אחרי 2-3 דקות של הסתובבות אני הראשון מבין כמה נווטים שקולט את הטעות, ומשם טיסה לסיום. הצלחתי לברוח לבחור שזינק אחרי ותפס אותי ועקפתי אותו בסוף.

מסקנות מהניווט:
-אני רץ מהר מדי ליד תחנות קלות ומפספס אותן.
-אני משלם על חוסר תכנון בעצבנות ובזבוז זמן רב.
-צריך להתאושש יותר מהר מטעויות כאלה.

פורסם בקטגוריה 2013-2014 | תגובה אחת

זינוק בעליה, סיבוב 2 – תחרות מקומית בטכניון 9.11.13

לפני כשנה, באזור אותו התאריך, התקיימה תחרות מקומית בטכניון אשר כללה ניווט ספרינט בשני חלקים, כאשר ביניהם הפריד מבוך. הכל היה טוב ויפה, אני לא הייתי ממש בכושר, המסלול היה ארוך (אולי קצת מדי), והניווט היה מתיש ומעליב לאגו שלי בצורה שלא הכרתי עד כה.

השנה, כשידעתי שיתאפשר להגיע, בנוסף עם העובדה שהכושר שלי כן נבנה ואני אמור להיות במצב יותר טוב משנה שעברה, ציפיתי במידה מסוימת לתחרות השנה, אבל לא חשבתי שנקבל את מה שקיבלנו.

טכניוןצירא

הבעיה היחידה שהייתה היא שהייתי יחסית מותש משבוע האימונים המפרך שהיה לי, אז קרן אמרה להתחיל בקצב סבבה, ואם מרגיש טוב אז להגביר. אז לתחנה 1 העדפתי לרוץ בקצב סביר, ותוך כדי ריצה לשם התחלתי להסתכל על מה שמסביב, על שאר המסלול. הבנתי שיותר קל משנה שעברה זה לא היה, היות ותחנה 8 נמצאת בנקודה הכי גבוה במפה. "אתה תסתדר", אמרתי לעצמי, והמשכתי לכיוון 1. לא בעיה למצוא אותה ומשם ל-2 כבר התלבטות. הרי מלמעלה אאלץ לבצע עיקוף, אבל אני מחליט ללכת על זה כי מלמטה זה יעלה לי ביותר מדי קווי גובה וזה יוצא טוב כי אני כן מצליח לשמור על הקצב. 3 ממש פשוטה, עובר במגרש החניה ומתחיל לרדת במדרגות עד לתחנה. איבוד זמן (קטנטנן) ראשון בתחנה 4 כשאני מצליח באלגנטיות לפספס אותה ולעבור אותה. מבין שהגזמתי וחוזר למצוא אותה מהר. את 5 אני מזהה מראש כבעייתית ומוצא את הדרך היחידה שאפשר להגיע אליה בלי למצמץ.

אחד הדברים שהזכרתי לעצמי זה שעדיף להימנע מכמה שיותר מדרגות, לכן ל-6 יוצא לרוץ על הכביש המקיף, ולראשונה מתחיל להרגיש את זה שהטכניון נמצא על הר. עכשיו יש בעיה, הרי מסומן מעבר בבניין, אבל אין דרך לראות את הקצה השני ואז זה הכה בי. ביקנעם יש מבנה שבעזרתו הייתי מגיע מרחוב אחד לשני בכך שהייתי נכנס אליו ברחוב הנמוך דרך המדרגות, ועולה עד ליציאה לרחוב העליון. קולט את זה ומוביל חבורה של נווטים למעלה. משם ל-6 זה קל. ל-7 אני ממש מתחיל להרגיש את העלייה ולהתעייף, אבל זה מורגש יותר בחצי הדרך ל-8, בסינגל העולה בואדי לשביל. ידעתי שאין עם מי לדבר, אז פשוט עברתי להליכה. על השביל העליון חוזר לריצה קלה, למעשה עד התחנה שאני מוצא בקלות ע"י תקיפה מהתלולית. ל-9 אמנם אני לא מוצא את הירידה הרשמית אבל מצליח לא להתגלגל במורד ההר עד לתחנה. ל-10 מחליט לרוץ מסביב, כדי לא להיתקע בנתיב חסום. זה לא דבר רע בהכרח, ואז אני מגלה בדרך ל-11 את האמת הקשה משנה שעברה. אני יורד מדרגות יותר לאט מאשר אני עולה אותן. מגיע לאזור הכינוס, דופק חיוך למצלמה וקדימה לתחנת האמצע, להחליף מפה.

טכניוןצירב

קצת בלבול ויציאה מאיפוס בעזיבת תחנה 12, אבל מצליח להתאפס די יפה בדרך ל-13. אני מרגיש שאני כבר עייף ומתחיל להאט בריצה. מגיע נכון ל-13, וקולט ברגע האחרון את המלכדות של 14 ולעלות נכון לשביל המוביל לגשר. ל-15 אני מתחיל להתבלבל ולחפש אותה במקום הלא נכון. זה מוביל לאיבוד זמן קטן, אבל מזהיר לבאות. יוצא מ-15 בכיוון הגן הבוטני, ולא מצליח למצוא את הכניסה לשם. עובר אותה ולא מצליח להתאפס מחדש אז מחליט לחזור לבניין שדרכו עברתי ביציאה מ-15. מבין פתאום את הטעות ומגיע לגן הבוטני לתחנה, אבל איבדתי זמן רב. 16 קלה למציאה, כך גם 17 (בה אני מרגיש שוב שיש לי כוח לרוץ) ול-18 מוצא שביל נוח לתחנה (וחוזר לעלייה האחרונה הרצופה בדרך לסיום).

אני מרגיש שכל רצף התחנות האחרונות מטרתו הייתה להוציא לנו את המיץ האחרון שנשאר לנו, והדרך ל-19 דורשת ריכוז כל הדרך עד התחנה, וכל פספוס קריטי. בדרך ל-20 דווקא מתרכז יפה, ו-21 אמנם פשוטה אבל ל-22 יש דרך אחת הגיונית שלוקחת זמן למצוא ודורשת הרבה מדרגות וכך גם 23, אשר מתחבאת במפלס עליון, אבל אני מצליח להימנע מעלייה מיותרת במדרגות בדרך לשם. בדרך ל-24 כבר ממש אין לי כוח אבל נותן פוש אחרון ומסיים.

מסקנות מהניווט:
-המסלול היה ארוך מדי. אני לא צריך להתבאס מזה.
-הכושר כן אפשר לי להתנהל יותר טוב במבחינת חמצן, אבל עדיין טעיתי בהחלפת המפה.
-יש עוד על מה לעבוד מבחינת ריצה.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

התחלנו – תחרות ארצית בציפורי 2.11.13

בשעה טובה ומוצלחת, הגענו לרגע המיוחל מאז ניווט השליחים ביער אודם שנה שעברה, תחילת ליגת הניווט הארצית לשנת 2013-2014! ואי אפשר לפתוח את הליגה בצורה יותר טובה מאשר עם מפה חדשה, בשטח שאני כלל וכלל לא מכיר (ופספסתי כל הזדמנות עד כה לנווט שם), במזג אוויר נפלא.

הכל היה לטובתנו, הרוח הייתה נעימה, ושילובה עם השמש היה נעים להפליא. הדרך לכינוס הייתה פשוטה וכמובן שמגרש החנייה היה כה רחב שהכינוס לא היה רחוק מהחניה.

אז כשמקבלים מפה חדשה עם תחנות במקום, נשאר רק לנווט כמו שצריך… לפני הזינוק רשמתי לי על היד: "תחרות ארצית ראשונה – עדיף לנווט לאט מאשר להתברבר מהר"

ציפוריציר

זינוק וישר פותח בריצה מהירה לקראת הסינגל הברור מאוד, שממנו קל לזהות את התחנה. מהלך מסוכן לפתוח עמו תחרות ארצית ראשונה, אך זה משתלם במציאה מהירה. ל-2 היה מתבקש לתקוף מפינת השביל מעל התחנה, אך שילוב הזיהוי שלי (לפחות מה שחשבתי) כתלולית, וידיעה שהתחנה נמצאת במרכז השלוחה העדפתי לחתוך מאמצע הדרך  הסינגל. בדיעבד, הדרך אמנם יותר קצרה, אך עקב הססנות איבדתי זמן רב בדרך לשם. ל-3 עלייה בקיר מאחורי העץ הבודד, אבל סרט סימון מתנפנף ברוח מגלה לי את מיקום את התחנה. 4 פשוטה, ול-5 עושה טעות אסטרטגית בכך שאני מפספס את הפנייה לסינגל השני ומפספס את נקודת התקיפה מהעץ הבודד. מגיע לסינגל מצפון לתחנה ומשם תקיפה פשוטה. טעות ראשונה מתגלה בתחנה 6, כאשר אני נכנס מוקדם מדי ומגלה מערה נוספת דרומית לתחנה. דומה מאוד, אבל מה לעשות, זאת לא התחנה. אחרי דקה וחצי קולט שאני לא במקום ומתקן מהר. 7 פשוטה עקב כך שראיתי אותה בדרך ל-5.

עד כה, צברתי טעות אחת לא משמעותית לפני הלג הארוך ואני עומד במה שהכתבתי לעצמי.

הלג הארוך ל-8 לא פשוט לבחירה, אבל בראש הייתה לי המחשבה שאני מעדיף לבוא מלמעלה ולחסוך כמה שיותר קווי גובה (על אף שהכושר שלי השתפר פלאים ב-4 החודשים האחרונים). עושה את הטעות הקלאסית של ריצה בשטח במקום לעלות לשביל המזרחי על הכיפה, ואוכל אותה בהרבה קוצים. בסופו של דבר מגיע לשביל ומחליט בדיוק מה התכנית שלי ללג הזה. אני רץ לאורך השלוחה הדרומית עד השביל שעולה מעל התחנה, ויורד בתעלה מעל התחנה ישירות. זה עובד כמו שרציתי. מאט קצת לפני התחנה כדי להגיע בדיוק, אבל הלג הזה עובר חלק. 9 ממש קלה, ול-10 עושה את ההפך ממה שעשית בדרך ל-8. במקום לרוץ על השביל מסביב במהירות, מחליט ללכת ראש בקיר דרך היער הסבוך, ומאבד זמן יקר.

בתחנה 11 ההבטחה מדבר המתכנן סוף סוף ממומשת ואני מקבל מקטע ריצה ביער נקי לחלוטין, ממש כמו שהיה בשבדיה. בלי צחוק, היער הזה מהיר מאוד, ורואים בו למרחק. תחנות 11-13 קלות יחסית, אבל הנה מגיעה הטעות שעליה אני יכול לדבר רבות. תחנה 14 נראית פשוטה למדי. מפינת השביל ביציאה מ-13, חותכים ביער ומגיעים עם כיוון טוב ישר מעליה, על השביל. אבל מכיוון שאני לא מסוגל להאמין שאני עד כדי כך מדויק אני מחליט שזה לא מספיק טוב ומתחיל לרוץ קצת הלוך חזור על השביל. בצעד נואש אני מסתכל מה יש ממזרח לשביל וחושב שאני יודע איפה אני, ומצליח בסופו של דבר למצוא את התחנה.

כן, הפעם לנווט לאט לא עזר לי כי אם הייתי ממשיך עם הריצה בירידה הייתי מגיע בדיוק לתחנה.

ל-15 מחליט הפעם כן לרוץ על שביל ובהחלט מצליח לרוץ בקצב סביר עד לאזור התחנה שבה אישה שבדיוק עלתה משם עם העממי צועקת לי "זה שם! זה שם!". די מהר אני דואג להעביר לה את המסר שלא לעניין לגלות תחנות. "אני לא אוהב שהורסים לי חידות". משם ביער השטוח התחנות האחרונות די נחמדות. 16 פשוטה ויותר שטוח ממה שציפיתי בדרך לשם, 17 קלה, ול-18 מצליח בעזרת מצפן להגיע ישירות למצוק (כמובן שזה עולה לי בהורדת מהירות). 19 ברורה מאוד ומשם היישר לסיום דרך תחנה 20.

אמנם לא הצלחתי לרדת מהשעה שהקצבתי לעצמי (1:03), אבל הייתי ממש קרוב, והרגשתי נהדר כל הניווט מבחינת הכושר. יש שיפור :).

מסקנות מהניווט:
-צריך לדעת גם לנווט לאט, אבל גם לרוץ מהר.
-יותר ביטחון עצמי. אני משתפר, אז אין סיבה שאני לא אצליח.

פורסם בקטגוריה 2013-2014 | תגובה אחת

התאמה בין מהירות לניווט – תחרות מקומית בכפר גלים 26.10.13

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה 2013-2014, Uncategorized | כתיבת תגובה

ספורט של משוגעים – תחרות מקומית בתל גובל 12.10.13

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה 2013-2014, Uncategorized | תגובה אחת