יום אחרי הניווט הארוך והקשה התייצבתי שוב ביער אודם לניווט השליחים השנתי. השנה שובצתי בקבוצה עם עמית כהנא בתור פותח, אני שני ושי כספי שלישי. לעמית ולי היה ברור שאנחנו חייבים לרדת מ45 דק' על מנת לעמוד בשעת הזינוק ההמוני הלחוצה…
עמית מזנק ואני מתחיל להתכונן… עובר ליד תחנת הקהל ורואה שהוא עדיין לא מגיע…. מחכה, מחכה ורק אחרי 50 דקות הוא מופיע… זז לזינוק ומחכה לו. הוא מגיע נותן לי מפה ואני יוצא… משימה קשה לפני והיא לצמצם כמה שיותר נזקים
כפי שלמדתי יום לפני, המטרה היא לנווט לבד. מסתבך קצת בתחנה הראשונה אבל מתמקם מחדש בקרחת הגדולה ומתקן מהר. תחנה 2 גם פשוטה ול-3 מחליט לרוץ דרך הקרחות הגדולות ממערב במקום על הקו הישר. ל-4 יוצא בכיוון הלא נכון וגם מצליח לדפוק חזק את הברך בסלע רציני… מתחיל לצלוע ולרוץ לסירוגין. כשאני מזהה נכון את פינות הקרחת יודע בדיוק היכן להיכנס והתחנה נמצאת בדיוק איפה שחשבתי שהיא תהיה. ל-5 לא מצליח לשמור על מצפן לכן יוצא החוצה לקרחת ומשם מתקן מהר לתחנה. ל-6 סוטה מזרחה אבל מבין את הטעות ומצליח לתפוס רשמית את סתו ברקאי שזינק לפני. ל-7 הוא שוב טועה אבל אני יוצא נכון ורץ מהר למים לפי הקרחות הגדולות ופינות היער. אסטרטגיית הקרחות הגדולות ממשיכה לעבוד גם ב-8 שבה שוב סתו מסתבך ואני מגיע בדיוק לתחנה בלי שום בעיה. ל-9 מחליט לקחת את זה בריצה קלה ולזהות כל הזמן איפה אני כי אין ממש נקודות אחיזה קלות בדרך. בראש מרוצצת המחבה של הקרחת הענקית בין 9 ל-10 כגבול ברבור. אבל, עקב בדיקה מתמדת וזיהוי כל הדברים בדרך מצליח להגיע בדיוק לתחנה. ל-10 רץ מהקרחת הגדולה על הקו הסגול (!) וסתו כרגיל נעלם. רואה אותו מחפש את 10 כשאני יוצא לכיוון 11. לתחנה 11 אני מתכנן לרוץ דרך הזינוק אבל מגיע לקרחת אחת מערבית יותר. מגיע בדיוק שוב עם זיהוי מתמיד. תחנה 12 היא תחנת הקהל בעלייה, אבל קלה. ל-13 שוב מזהה כל הדרך ומשתמש בגדר הכפולה כדי לזהות איפה אני ומגיע בדיוק. 14 קלה בשטח הפתוח, כמו כן 15. ל-16 בא מלמעלה כדי לא לפספס ומזהה הכל. בתור מתנת סיום נוקע את הרגל שנייה לפני תחנה 100 וצולע את כל הדרך לסיום (יש משהו לדניאלים באודם…)
לבסוף שי זינק בזינוק ההמוני כי כהנא ואני ביחד עשינו שעה וחמישים דקות… שי מסיים עם תוצאה נאה של חמישים ואחד ועוד ניווט שליחים נסגר לו.
מסקנות מהניווט:
-לנווט יותר מהר לבד
-להפשיט את הניווט זה טוב.
על ניווטים וניתוחי צירים 